בשיחת חג השבועות תנש"א (מוגה), המכונה בשם "תורה חדשה מאתי תצא", מדבר אודות מה שלעת"ל יהיה הלכה כב"ש במקום ב"ה. ומקשה ע"ז באות ח' בשאלה ג' וז"ל: "בנוגע לסיבת החידוש דהלכה כב"ש, ששיקול הדעת אז דרוב חכמי ישראל יהי' כשיטת ב"ש שמחדדי טפי - מצינו דוגמתו בזמן הזה בהלכות שבהם "נמנו ורבו ב"ש על ב"ה", "באו למנין ונמצאו של ב"ש מרובין" (שבת יג, ב - הערה שם), ומפורש בגמרא (שם יז, א - הערה שם) ש"אותו היום (יום שגזרו הי"ח דבר כשנמנו ורבו ב"ש על ב"ה - תוספתא שם פ"א ה"ח, ירושלמי שם פ"א ה"ב. – הערה שם) . . הי' קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל", דבר הכי חמור, והיפך בתכלית מהשלימות ד"תורה חדשה מאתי תצא" לעתיד לבוא"? עכ"ל.

ולכאורה קשה, דמקושיא זו משמע, שעצם הפסק-דין כב"ש הוא ענין שקשה לישראל, וע"ז שואל הרבי: איך יתכן שיפסקו כב"ש לעת"ל, וה"ז "דבר הכי חמור, והיפך בתכלית מהשלימות ד"תורה חדשה מאתי תצא" לעתיד לבוא?". אבל למעיין בסוגיא דשבת שם, לכאורה נראה דאין קושיא זו קשורה כלל לעצם הפסק דין כב"ש, אלא משום מאורע פרטי שקרה באותו הזמן כשפסקו כב"ש, כמבואר בגמ' שם דכשנמנו ורבו ופסקו הי"ח הלכות כב"ש ולא כב"ה בעליית חנניה בן חזקיה בן גכון - "אותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים, והיה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל".

ולכאורה נראה, דטעם הדבר שהיה קשה לישראל, הוא משום ש"היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים", וכפי' רש"י: "קשה: לפי שהלל נשיא וענוותן", וא"כ אינו מובן הקושי בזה שלעת"ל יפסקו כב"ש? דהרי אז לא הי' קושי מהפסק-דין כב"ש, אלא ממה שהלל ישב כפוף לפני ב"ש כאחד התלמידים – וצריך לבאר מדוע הרבי משמיט שורה חשובה זו ד"היה הלל כפוף כו'"?

ואע"פ שבתוספתא וירושלמי (שם) אין מופיעה שורה זו ד"היה הלל כפוף כו'", והגירסא בתוספתא (שם) הוא "והיה אותו היום קשה להם לישראל כיום שנעשה בו העגל", ובירושלמי (שם) "אותו היום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל", מ"מ אין זה אומר שטעם הקושי הי' משום עצם הפסק-דין כב"ש, מכיון שרוב המפרשים מביאים טעם זה שכ' רש"י, עי' ב'קרבן העדה' שהעתיק דברי רש"י ממש, וב'מנחת בכור' על התוספתא (שם) כתב ג"כ: "לפי שבעטו בהלל שהיה נשיא וענוותן", וב'פני משה' כתב "תוספתא היא בפ"ק לפי שהיה הלל יושב כפוף לפני שמאי כו'".

ואע"פ שמופיעות עוד שני סיבות לקושי ד"אותו היום": 1) "שנהרגו הרבה תלמידים כמבואר בירושלמי", כדאיתא במנחת ביכורים, וה'פני משה' כתב: "ועוד שהיו ב"ש הורגין בתלמידי ב"ה כדלקמן". ועי' בירושלמי שם סיפור הדברים - שכשעלו לעלי' למנות אי הלכה כב"ה או כב"ש, "תלמידי ב"ש עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי ב"ה. תני ששה מהן עלו והשאר עמדו עמדו עליהן בחרבות וברמחים". וב'קרבן העדה' פי': "והיו הורגין בתלמידי הלל - אילו היו רוצין לעלות אבל ח"ו לא הרגו אותן נ"ל: ששה - מתלמידי הלל עלו לביה"מ: והשאר עמדו - תלמידי מטמטי בחרבות וברמחים ולא הניחו לעלות כדי שהם יהיו הרוב". ומובן עוד יותר שאין קושי זה שייך לעת"ל וביותר יקשה מה הקושי שיפסקו כב"ש לעת"ל?

2) עוד טעם מובא ב'מנחת בכורים' כטעם שלישי לקושי ד"אותו היום", ובלשונו: "אי נימא לפי שנעשה התורה כשתי תורות והרבה מחלוקת היה" - וגם לפי טעם זה אין הקושי מצד הפסק כב"ש, אלא משום הריבוי מחלוקת שהיה אז, משא"כ לעת"ל מובן שלא תהי' מחלוקת כשיפסקו כב"ש?

הנה נראה ביאור הקושיא בשיחה הנ"ל, לפי הפי' בדברי הגמ' המובא בלקו"ש חכ"ד שיחה א' לפרשת דברים. ובהקדים, דשם מקשה הרבי קושיא בדברי רש"י שכותב: "קשה: לפי שהלל נשיא וענוותן", - דלכאורה מה שהיה קשה, הוא שבהיותו נשיא היה הלל "כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים", אבל זה שהי' ענוותן, אדרבה, הוא סיבה שהלל מצדו כן הי' צ"ל "כפוף וכו'" (אע"פ שהיה נשיא), מכיון שהיה "ענוותן"? (ומדייק בלשון ה'מנחת ביכורים' (שם), ומתרץ קושיא זו, ואח"כ דוחק פי' זה ומביא פירוש חדש ע"פ דיוק בלשון הגמ' - "כיום שנעשה בו העגל" (ולא "כעשיית העגל"; "כחטא העגל" וכדו'), שבפשטות לא הי' עבודת העגל ביום עשיית העגל, אלא למחרת, כפי שאהרן אמר "חג לה' מחר", וא"כ קשה ד"יום שנעשה בו העגל", הוא משום החטא שיבוא מעבודת העגל לאחר זמן. ולפי זה מפרש הרבי: "דאס אליין וואס מ'האט דעמולט גוזר געווען ווי דעת שמאי איז ניט אזוי "קשה", ווארום סו"ס איז דאך "שתיק לי' הלל לשמאי" (ל' הגמ' שבת טו, א), "לא עמד במחלקותו" (פרש"י שבת שם ד"ה "האשתיק"), ד.ה. דער ענין איז געווען ע"פ הלכה.

"דער (עיקר) קושי שבזה איז באשטאנען אין דעם וואס דאס האט געקענט ברענגען אז (אויך) שפעטער זאל מען פסק'נען די הלכות כב"ש, היפך כלל ההלכה ווי ס'איז לדורות, אז "ב"ש במקום ב"ה אינה משנה" (ברכות לו, ב.וש"נ). וי"ל אז דאס איז די כוונה פון פירוש רש"י "לפי שהלל נשיא וענוותן": רש"י איז מסביר דעם ענין הקושי שבזה: הלכה כהלל (ב"ה) איז מצד די צוויי תכונות - "נשיא וענוותן": דער מורה הלכה בכלל איז דער נשיא (אפילו) לגבי דעם אב"ד (און דא איז געווען פארקערט - שמאי איז דאך געוון דער אב"ד): און "ענוותן" - ווי די גמרא זאגט (עירובין יג, ב) לגבי ב"ש וב"ה בכלל, אז "מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותם מפני שנוחין ועלובין היו"". עכ"ל.

ולפי פי' זה, יוצא שהקושי דאותו היום הוא בעצם מה שפסקו כב"ש לדורות, ואז מובנת שאלת הרבי בשיחה הנ"ל, וא"כ לפלא אשר לא מצויין בשיחה (דתשנ"א) לשיחה דחלק כ"ד?