א. בגליון תתיז האריך מו"ר הגה"ח הרב אי"ב גערליצקי שליט"א לבאר איסור נדה ויולדת לע"ל, ובתו"ד מעתיק הערה 59 בלקו"ש חי"ד ואתחנן "וראה אגה"ק סכ"ו שלע"ל יצטרכו לידע דיני טומאת יולדת ואינו מזכיר טומאת נדה, וראה אוה"ת בראשית ע' נא". וכתב הרב הנ"ל "הרי משמע מזה דסב"ל להרבי - דהמדרש תהילים איירי רק אודות טומאת נדה ולא בטומאת נדה".

וכדאי להוסיף דהדברים מפורשים יותר באגרות קודש ח"ג עמ' קנג וז"ל "דרך אגב: מש"כ באגה"ק דאיסור יולדות ישאר - בזמן א' הנ"ל - הוא בדיוק, כי איתא במדרש תהלים קמ"ו דגם נדה תטהר (ועיי"ש דמוכח דמדרשות חלוקות יש בזה, וראה אור התורה בראשית ע' נא, א) ואכ"מ". עכלה"ק.

ב. מדיוק רבינו הנ"ל ומהמבואר בתניא (אגה"ק סכ"ו שם) מבואר שכבר בימות המשיח ולפני זמן תחיית המתים "נדה תטהר" ולא יהי' עוד איסור נידה. דהרי אדמוה"ז שם כותב "ומה שאמרו רבותינו ז"ל דמצוות בטילות לעתיד לבוא היינו בתחיית המתים אבל לימות המשיח קודם תחיית המתים אין בטלים". משמע לכאו' שהשקו"ט באגה"ק שם הוא בנוגע לימות המשיח ובזמן זה כבר נדה תטהר.

וכן מבואר מדברי רבינו בלקו"ש שם עמ' 27 "ע"י חטא עה"ד "ירדה זוהמה לעולם", שירדו האדם והעולם משלימות שלהם ממעלתם, כי נתערבה בהם זוהמה ורע - ועדיין נמצאת היא בהם עד שיקויים היעוד "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" בגאולה העתידה שאז תתבטל הזוהמה לגמרי והאדם ובעולם יתבררו ויזדככו ויתעלו בתכלית הבירור. הזיכוך והעילוי", ועי"ש שזהו ענין דם נדה וכו'.

והרי תקופה זו ד"ואת רוח הטומאה אעביר" הוא כבר בימות המשיח כמבואר באגרות קודש ח"ב (עמ' סח) עיי"ש שמבאר החילוק בין ימות המשיח לעולם התחיה דבימות המשיח יגיעו לשלימות האדם "כמו שהי' קודם חטא עץ הדעת". ועי' באג"ק ח"ג המצוין לעיל שמפורש "דשני זמנים לע"ל כשיהי' עדיין אסור וטמא וכו' ואז רק חזיר יטהר" - וכן נדה תטהר כמפורש שם והועתק לעיל - "ואח"כ כשרוח הטומאה אעביר מן הארץ תבטל כל המרכבה טמאה דגמל כו'".

ולכאו' צ"ב דאם המדובר הוא בזמן "כשיהי' עדיין אסור וטמא" איך זה שנדה תטהר, ומאי שנא משאר טומאות ואיסורים?

ג. ואוי"ל הביאור בזה, דהנה במדרש תנחומא סוף פרשת מצרע כותב: "אמר רבי לוי, בשעה שהיו ישראל במצרים, לא היו רואות דם נדה, מפני שאימת המצרים עליהם. ואף כשישבו במדבר לא היו רואות דם נדה, שהיתה שכינה עמהן... אמר הקב"ה לישראל, בעולם הזה הייתן מטהרין וחוזרין ומטמאין, אבל לעתיד לבוא אני מטהר אתכם טהרה עולמית שלא תטמאו. שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וגו'".

ומבואר מכך דבזמן ששכינה עמהן בטבעם לא ראו דם נדה כל זמן שהותם במדבר, כמו שלהבדיל במצרים לא ראו נדה מפני אימת המצרים שהוא בטבע דחרדה מסלקת דמים כמבואר בכ"מ. וכן לכאו' הוא המשך המדרש דלע"ל ששוב תשכון השכינה בתוכינו גם אז לא יהיו רואות דם נדה. וזהו הפי' שאף בזמן שיהי' אסור וטמא הנשים יהיו טהורות כי לא יהי' דם נדה.

אבל קשה לכאו' לבאר כך דהרי בדברי רבינו מפורש "דנדה תטהר" הרי לכאו' ראו דם ובכ"ז ייטהר?

וי"ל ע"ד שמבאר רבינו בנוגע ""עתיד חזיר ליטהר" שאז ישתנו סימניו ויעלה גרה (ראה הע' רבינו שיעורים בספר התניא פרק נ, ספר השיחות תנש"א ח"א). כמו"כ אוי"ל שבימות המשיח ישתנו הנסיבות שגורמים איסור נדה והיינו דהגורם לזה שהוא חטא עה"ד וחטא חוה יתבטל כנ"ל בלקו"ש חי"ד ודם נדה סתם מבלי הסיבה הנ"ל אינה טמאה. וזה גופא יהי' כתוצאה מזה שהשכינה תהי' עמהן וכנ"ל מהמדרש תנחומא.

ד. ולהעיר עוד מדברי הב"ח (יור"ד הל' כנדה בסוף סי' קפ"ג) בהדין שתמתין ז' נקיים ואח"כ תספור ז' נקיים כדי שלא תשכח ממנה דינא דאורייתא כי שמא תחזור לדאורייתא דבמהרה יבנה המקדש ואז צריכה ז' לנדות ולטבול בסוף ז' לנדות וכו'", עיי"ש.

ואין להקשות דמדבריו מפורש שיהי' טומאת נדה לע"ל, דהרי הב"ח מדבר על זמן בנין המקדש. וזמן זה יכול להיות גם לפני התקופה דימות המשיח המבוארים בדברי רבינו.

וקצת ראי' לזה אוי"ל: הרמב"ם בהל' מלכים פי"א ה"א כותב "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל", ובה"ד שמבאר סימני מלך המשיח כ' "אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי" - ומבואר לכאו' שגם לפני היותו משיח ודאי כבר בנה מקדש במקומו.

[ורבינו דייק כמה פעמים שהסדר הוא דווקא כך. שבנין המקדש הוא לפני קיבוץ נדחי ישראל - ושלילת הטוענים לאתחלתא דגאולה וכו'].

וי"ל שבאותו זמן שבנה המקדש הוא לפני תקופות הגאולה, ועדיין לא קויים ה"ואת רוח הטומאה אעביר", ולכן אז ישנו הלכות טומאת נדה כנ"ל בדברי הב"ח.

[ולהעיר עוד מהמבואר בלקו"ש ח"ג פר' מצורע שמאריך שם שיש איסור בנדה שאינו שייך לטומאת נדה, ומביא שם כמה ראיות ומקשרו למצבו הרוחני של ישראל עיי"ש, וא"כ אוי"ל שהטומאה אכן יתבטל מיד וכדברי רבינו אבל בתקופה הראשונה ישאר עוד בגדר "איסור", ואכמ"ל].