תושב השכונה
הרב וו. ר. היטיב לשאול בגליון חג השבועות על אופן הביאור ע"פ פשוטם של כתובים שהצעתי על שאלתו האלימתא מפירש"י בפ' יתרו (כ,טו): על פירש"י פ' וישב הנ"ל שבכותרת.
טרם שאזדקק לשאלותיו הפרטיות על הערתי בגליון הנ"ל אקדים בקיצור באופן כללי השאלה העיקרית שאנחנו דנים בו ואופן הביאור ע"פ פשוטם של כתובים שהצעתי.
דבר ברור מפירש"י וישב ד"ה וישמעו (אחיו) ש"ונשמע" שב"נעשה ונשמע" הוא כהתרגום "ונקבל" ענין של "קבלת דברים".
ולאידך גיסא, ברור מפירש"י יתרו "מנין שלא הי' בהם חרש ת"ל "נעשה ונשמע"" - ש"ונשמע" הוא הוכחה על שמיעת האוזן - חוש השמיעה כפשוטו.
וכיון ששניהם "מרועה אחד ניתנו" הרי זה בדרך ממילא מכריח אותנו לנקוט שתיבת "ונשמע" בתור הוספה ל"נעשה" נושא בתוכו "קבלת דברים" בצירוף שמיעת אוזן.
ובפשטות, זה רק כשעניית ו"ונשמע" שענו בחמישי לחודש מכוון לדברים שעדיין לא נשמעו, שאלו הם הציוויים וכו' שעתידים לשמוע מחר ביום קבלת התורה (ואחריו).
וצודק הרב וו.ר. בטענתו במאמרו בגליון חג השבועות שע"פ הבנתי בענין יוצא ש"נעשה ונשמע" אינו דומה בתוכן פירושו לשני דוגמאות האחרים המובאים בפירש"י בפ' וישב. ששני הדוגמאות האחרים (וישמע אחיו, וישמע יעקב אל אביו) הם רק קבלת דברים בלבד בלי צירוף שמיעת אוזן כמבואר בהערתו הנ"ל.
אבל לאור ההכרח להתאים שני פירושי רש"י הנ"ל אין בכובד טענתו בכדי לשלול ענין של שמיעת אוזן מן ו"נשמע" כדי שתהא הדמיון לשני דוגמאות האחרים בדיוק, דהיינו קבלת דברים בלבד.
בכל אופן גם לפירושו של הרב וו. ר. ש"ונשמע" פירושו קבלה על להבא על דרך קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם שבמגילת אסתר (שעפ"ז מתרץ הכפילות על "נעשה"),
אינו דומה פי' קבלה שבונשמע לפירוש שבוישמעו (אחיו) ולפירוש וישמע יעקב אל אביו שבפירש"י שם.
וגם בנוגע ללקו"ש חלק כא ע' 142 הרי בין לדרך ביאור שלי ובין של הרב וו. ר. הנ"ל על (נעשה) ונשמע בפירש"י - שניהם אינם עולים יפה עם הפירוש ו"נשמע" שם בשיחה.
שע"פ ביאור כ"ק אדמו"ר שם, עניית ונשמע הוא ענין של לימוד ות"ת.
וכפי לשון כ"ק אדמו"ר בשיחה הנ"ל: לפני מ"ת זיינען געווען צווי ענינים: פרשיות התורה און מצוות שנצטוו במרה, ובמילא זיינען אויך אין "ויכתוב משה" געווען צוויי סוגי כתיבה כנ"ל, - כתיבת פרשיות התורה און כתיבת מצוות (שנצטוו במרה) ניט ווי זיי זיינען א חלק פון פרשיות התורה:
והלאה בהמשך השיחה: היות מ'האט געגלערנט פריער אז משה האט געשריבן צוויי באזונדערע ענינים, און צוויי פארשידענע גדרי כתיבה. . . דארף רש"י מפרש זיין אז דער ספר הברית באשטייט פון די זעלבע צוויי פארשידענע ענינים: "מבראשית ועד מ"ת ומצות שנצטוו במרה":
מיט דעם ווערט אויך ארויסגעבראכט אז דער ברית מיט אידען איז געווען אויף ביידע ענינים:
א] אויף תורה ולימודה, וואס דאס איז געווען דורכן שרייבן "מבראשית ועד מ"ת", פרשיות התורה.
ב] אויף קיום המצות - דורך כתיבת ה"מצות שנצטוו במרה".
און עפ"ז יומתק וואס נאכדעם וואס משה רבינו האט געלייענט דעם ספר הברית "באזני העם" האבען די אידן געזאגט "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע:
"נעשה" - בקשר צו די "מצוות שנצטוו במרה" וואס עהר האט געלייענט: און "נשמע" בהמשך צו קריאת הפרשיות "מבראשית ועד מ"ת" און דאס איז געווען די הכנה והקדמה צו לימוד התורה וקיום המצוות וואס אידען האבען אויף זיך מקבל געווען מכאן ולהבא:
ובעית ההבנה וביאור איך להתאים פי' ונשמע "ונקבל" - "קבלת דברים" שע"פ פירש"י בפ' וישב הנ"ל לכוונת "ונשמע" שע"פ לקו"ש הנ"ל - "לימוד ות"ת" הוא גם לדידי וגם להרב וו. ר. (גם הביאור בהשיחה הנ"ל הוא על יסוד פירש"י).
ואסיים בשאלתו האחרונה של הרב וו.ר. בגליון הנ"ל על כללות ביאורי.
הוא שואל: עוד זאת, לפי פירושו למה המתינו בני ישראל לומר ו"נשמע" רק לאחר שכתב משה וקרא באזניהם "ספר הברית". והרי קודם לכן בפסוק (כד,ג) כבר נאמר (זה הי' ביום רביעי) "ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים, ויאמרו כל ישראל כל הדברים אשר דבר ה' נעשה".
ואם כן למה לא ענו (אז) בנ"י גם "נשמע" דהיינו שמקבלים עליהם גם כל המצות שישמעו בשעת מ"ת נוסף להמצות שכבר נצטוו. ע"כ.
הטעם לזה מובן לכאורה גם לבן חמש. כשענו בנ"י נעשה ונשמע עמדו אז (ע"פ פירש"י) ביום חמישי ערב יום של מ"ת, שזה הי' יום שנכנסו ישראל ל"ברית". וקריאת "ספר הברית" לפניהם ע"י משה - וענייתם נעשה ונשמע כל זה הי' חלק מהפעולות שעשו משה וישראל "להכנס בברית" על קיום כללות התורה והמצוות.
ויובן ביותר (ומסתמא גם לבן חמש) ע"פ דברי כ"ק אדמו"ר בשיחות ערב חגה"ש תשל"א ותשמ"ג.
ששם הודגש באופן ברור הייחוד של יום החמישי לחודש, ערב יום של מ"ת, בערך הימים שלפניו.
והנה חלק מהלשון בשיחה הנ"ל בענין זה:
מדוע מייחס הכתוב את התמיד שמקריבים לדורות ל"עולת תמיד העשוי' בהר סיני" - "שנעשית בהר סיני קודם לתורה" (דרשת הספרי, ומובא בפרש"י פנחס כח,ו).
ויש לומר ... שאע"פ שהי' זה "קודם לתורה" מ"מ בהיותם אז בחמישי בסיון, שהוא הכנה (תכופה) למ"ת, הי' בזה כבר גדר דעולת תמיד שלאחרי מ"ת...
ומטעם זה מדגיש הכתוב "העשוי' בהר סיני" - להשמיענו שהעולה שהקריבו ישראל בחמישי בסיון היתה בגדר ד"הר סיני" מתן תורה.
ובהמשך השיחה הולך ומדמה הנ"ל לערב שבת ויו"ט. לשון השיחה: דבערב שבת וערב יו"ט יש כבר ה"מעין" (ובמילא-גדר) דקדושת שבת וקדושת יו"ט.
והלאה בשיחה: שזה שהוא נקרא ע"פ תורה בתואר "ערב שבת" הוא משום שביום זה כבר מתחילים עניני שבת ויו"ט.
וממשיך: ועד"ז הוא לענין מ"ת, בשישי בסיון - שכבר בחמישי בסיון, ערב מתן תורה, התחילו עניני מתן תורה.
Download PDF