על ד"ה יקטן (נח יו"ד, כה) פירש"י: שהי' עניו ומקטין עצמו, לכך זכה להעמיד כל המשפחות הללו, עכ"ל.

הרא"ם והגו"א פירשו שרש"י בא לבאר מה טעם שנקרא בשם "יקטן". אם ע"ש איזה מאורע כמו פלג מכח הנביאות של עבר או רק ע"י שפירש"י לעיל גבי להבים "שפניהם דומים ללהב".

והמשכיל לדוד העמיק יותר בביאורו בפירש"י הנ"ל ותוכן דבריו - דהוצרך רבינו להביא אגדה זו לפי שבזה הרי הוא מכריח ביותר מ"ש לעיל בסמוך, שעבר נביא הי' וקרא שם בניו על העתיד.

והיינו שאף אם תרצה לדחוק ולומר דלעולם לא הי' נביא ... מיהו מכח שם "יקטן" מוכרח אתה לומר דודאי נביא הי' דהא מה שנקרא יקטן ע"ש ענותנותו זה לא היה ניכר מתחלת לידתו בודאי, ואלא מוכרח דנביא הי' והיה צופה מה שעתיד להיות, עכת"ד (וביאורו של הש"ח הוא קצת ע"ד המשכיל לדוד).

אמנם ע"פ ביאורו הי' מספיק תחלת דברי רש"י שהי' עניו וכו' ולמה הוצרך בההוספה "לכך זכה להעמיד..."

והבאר בשדה מוצא הכרח לכאורה בפירש"י באופן נחמד ונעים. וז"ל: דקשה לרש"י דבתולדות עבר שינה וכתב "שם האחד..." "ושם אחיו..." וקשה ד"שם" "שם" למה לו, והול"ל "ולעבר ילד ב' בנים, פלג, כי בימיו נפלגה הארץ ואחיו "יקטן", אלא ודאי להכי קאמר "שם, שם" משום דיש לדרוש שמותם.

וסיים (רש"י) לכך זכה וכו', שבזה מיישב רבינו מאי כתיב (לפניו) "ושם אחיו יקטן" והול"ל (אחריו) ויולד את אלמודד ואת שלף ... דביקטן קא משתעי ומסיים נמי "כל אלה בני יקטן", ובזה שכתב (רש"י) לכך זכה אתי שפיר דה"ק ויקטן ילד... דבשביל שהי' יקטן מקטין את עצמו לכך זכה שילד כל אלה, עכ"ל.

הגם שעפ"י ביאורו מובנים היטיב דברי רש"י אבל עפ"י דרך הבהיר שסלל בעדינו כ"ק אדמו"ר זי"ע להתחשב עם הד"ה ולדייק בו, אין עולה יפה עם הד"ה "יקטן" מפירש"י הנ"ל.

שע"פ ביאור הנ"ל הי' צריך להיות הד"ה "ושם אחיו יקטן" על חלק הראשון שבפירש"י. ועל סיומו של רש"י "לכך זכה להעמיד..." הי' מתאים לכאורה ד"ה מיוחד "ויקטן ילד".

כמדומה שיש לבאר פירש"י הנ"ל באופן שיתאים כולו להד"ה "יקטן".

הזכרתו של יקטן, בנו השני של עבר שם, הוא דבר מוזר, ןלא מענין הפסוקים דשם לכאורה מכמה טעמים;

א) יקטן הוא מחוץ סדר היחס של הפסוקים שם, שמארפכשד (בנו של שם) והלאה נימנים רק בן אחר בן. ארפכשד ילד את שלח ושלח את עבר,

ב) חוץ מפלג היו לעבר בנים (ובנות) (כמפורש בפסוק יא, יז שם) ויקטן היחידי מביניהם חוץ מפלג שנוקב בשם.

ג) חוץ מיקטן אין אף אחד מבני בניו של שם (עד תרח) שתולדותיו נמנים ונקובים בשמם.

ושאלה הנ"ל בא רש"י לבאר תחת ד"ה כללי "יקטן",

היינו לבאר ענינו של קביעות יקטן וצירופו להפסוקים שם הגם שאינו בסדר היחס וכו'.

שבזה רוצה התורה להראות על חשיבות מיוחדת של "יקטן" בזמן של "ויהי כל הארץ..." "דברים אחדים" שתוכנו ע"פ פירש"י, זמן של גאות יתרה ומופרזה.

שעפ"ז מבואר כינוי השם יקטן (ע"פ נבואת עבר) בגלל היותו היפך רוח זמן ההוא, עניו ומקטין את עצמו.

ובזה שהתורה מוציאו מן כלל הנזכרים שם גם בזה שמפרט כל בניו בשמם, זה הוכחה לחלק השני שבפרש"י לכך זכה... שהנ"ל קשור לענין המיוחד שביקטן, להקטין עצמו היפך הגמור לרוח זמן ההוא.