בפרשת נצבים ברש"י ד"ה עץ ואבן (כט, טז): "אותן של עצים ושל אבנים ראיתם בגלוי, אבל של כסף וזהב, עמהם בחדרי משכיתם הם, לפי שהם יראים שמא יגנבו, עכ"ל.

ופירש הבאר היטב על פירש"י, וז"ל: "דאם לא כן עמהם למה לי". עכ"ל.

והגם שרש"י פירש דשל כסף וזהב עמהם בחדרי משכיתם, על כרחך צריכים לומר שגם ע"ז אלו של כסף וזהב ראו בני ישראל על כל פנים כשנכנסו לבית הגוי מפני איזה עסק שהי' עמו.

ובזה מדוייק לשון רש"י "ראיתם בגלוי" משא"כ של כסף וזהב ראו גם כן, אבל לא בגלוי. אבל אין יכולים לפרש דשל כסף וזהב לא ראו כלל היות שהיו טמונים בחדרי משכיתם דא"כ:

איך מובן המשך הפסוק. ועוד, דלמה מזכיר הפסוק כסף וזהב כלל. שהרי רש"י פירש בד"ה כי אתם ידעתם וגו' (שם, טו) לפי שראיתם האומות עובדי עבודה זרה, ושמא השיא לב אחד מכם אותו ללכת אחריהם וכו'. אבל אם לא ראו שעובדים ע"ז אלו לפי שהיו בחדרי משכיתם לכאורה אין חשש שימשכו בני ישראל אחריהם.

אבל מה שעדיין צריך עיון הוא, מה מכריח את רש"י לפרש דשל כסף וזהב היו דוקא בחדרי משכיתם.

שהרי ע"פ זה קשה קצת לומר שגם כשנכנס בן ישראל לביתו של גוי מפני איזה עסק שהי' עמו שראה ע"ז אלו, שהרי גם בבית לא הי' שם בגלוי אלא בחדרי משכיתם, וקשה לומר שגם שם נכנסו בני ישראל ובפרט לפי פירש"י לפי שהם יראים שמא יגנבו.

והרי יכולים לפרש תיבת "עמהם" גם על מה שנמצא עמהם בבית, גם לא במקום טמון שבית הוא גם כן מקום שמור, ולאו דוקא בחדרי משכיתם. וראיתי בפירוש המזרחי על פירש"י וז"ל: ו"אשר עמהם" דסיפא דקרא, לא קאי אלא אכסף וזהב הסמוכין להם "ותיראו את שקוציהם" דרישא לא קאי אלא אעץ ואבן הסמוכין להם, דאם לא כן "אשר עמהם" למה". עכ"ל.

ועל דרך זה כתב השפתי חכמים, וז"ל: "ר"ל אמאי שינה הקרא בלשונו וכתב בעץ ואבן "ותראו" ובכסף ובזהב לא כתב "ותראו", עכ"ל. וכן נראה כוונת המשכיל לדוד שכתב, וז"ל: "דאל"כ הכי הול"ל ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם אשר עמהם עץ ואבן כסף וזהב, עכ"ל.

אבל למפרשים אלו לכאורה אינו מובן, כנ"ל, איך מובן המשך הפסוק, ולמה מזכיר הכתוב כסף וזהב כלל.

ונוסף לזה אינו מובן למפרשים אלו שהרי כמו שתיבות "את שקוציהם ואת גלוליהם" קאי גם על כסף וזהב למה אין יכולים לומר שגם תיבת "ותיראו" קאי על כסף וזהב.

והגם שנאמר עץ ואבן כסף וזהב בלא וא"ו המחבר. הרי מצינו כיוצא בזה בפסוקים כמה פעמים. ולדוגמא בפרשה זו גופא (כט, כב): "(...כמהפכת סדם ועמרה) אדמה וצבוים", ולא נאמר ואדמה.

הגם שלפי זה צריכים לפרש שגם תיבת "עמהם" קאי גם על עץ ואבן. הרי לכאורה יותר טוב לפרש שתיבת "עמהם" קאי גם על עץ ואבן, שאז יש להפסוק פירוש, רק שקשה קצת היתור, מלפרש ש"ותראו" קאי רק על עץ ואבן, שאז אין להפסוק פירוש כלל.

ובפרט לפי דברי המשכיל לדוד הנ"ל, שמשמע מדבריו שתיבת "עמהם" שייך לומר גם על עץ ואבן, דהיינו שאינו מיותר, רק שהי' קשה לו הסדר בהפסוק.