רש"י מפרש היתור של תיבת "אך" או "רק" כמה פעמים בחומש: א) בד"ה "אך נח" (ז, כג): "...ומדרש אגדה [היה] גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות וכו'".

ב) בד"ה רק את בני וגו' "(חיי שרה כד, ח): "רק מיעוט הוא, בני אינו חוזר, אבל בן בני סופו לחזור".

ג) בד"ה "יצוא יצא" (תולדות כז, ל): "זה יוצא וזה בא", עכ"ל. וז"ל של ספר 'יוסף הלל' על פירש"י זה: "ובנוסחת דפה"ר הד"ה הוא "אך יצוא יצא", ונכון הוא, כמו שכתבו המפרשים הרא"ם והגו"א, שעיקר דיוקו של רש"י הוא מתיבת אך, שהוא מיעוט, שבא למעט שעד שלא נגמרה יציאתו בא אחיו", עכ"ל.

ד) בד"ה "אך את שבתותי תשמרו" (תשא לא, יג): "אע"פ שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה, שבת אל תדחה מפניה, כל אכין ורקין מיעוטין למעט שבת ממלאכת המשכן".

ה) בד"ה "אך" (אמר כג, כז): "כל אכין ורקים שבתורה מיעוטין הן, מכפר הוא לשבים, ואינו מכשר לשאינם שבים".

ו) בד"ה "אך בחמשה עשר יום תחגו" (אמר כג, לט): "קרבן שלמים לחגיגה. יכול תדחה את השבת, ת"ל אך, הואיל ויש לה תשלומין כל שבעה".

ז) בד"ה "הרק אך" (בהעלותך יב, ב): "עמו לבדו, דבר ה'".

וז"ל ה'משכיל לדוד' על פירש"י זה: "דק"ל תרי מיעוטי אך ורק ל"ל. ומשני דה"ק לא די שהנבואה דברה עמנו, אלא שגם כשדיבר עם משה זימנין לא נתייחד עמו לבדו, אלא גם עמנו דהיינו אהרן באופן דאין לו טענה לומר שנבואתו גדולה משלנו, ולכך בעי טהרה יתירה, שהרי בענין אחד ובדיבור אחד פעמים היה שלא היה הדיבור עמו לבדו אלא לי ולו שוה". עכ"ל.

ח) בד"ה "אך בגורל" (פנחס כו, נה): "יצאו יהושע וכלב וכו'".

וז"ל ה'שפתי חכמים' על פירש"י זה: "פירוש דאך מיעוט הוא, כלומר שלא נחלק בגורל, והא כתיב על פי הגרול אלא יצאו יהושע וכלב". עכ"ל.

ט) בד"ה "אך את הזהב" וגו' (מטות לא, כב): "...ואך לשון מיעוט, כלומר ממועטין אתם מלהשתמש בכלים, אפילו לאחר טהרתן מטומאת המת עד שיטהרו מבליעת איסור נבלות וכו'".

י) בד"ה "רק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים" (ואתחנן ד, ט): "אז כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמתתם, תחשבו חכמים ונבונים, ואם תעוותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים".

ובגור ארי' על פירש"י זה פירש, וז"ל: "רק בכל מקום מיעוט, ואין לפרש המיעוט על השמירה, שיהיה משמעו למעט השמירה, דזה לא יתכן, שכל שהוא מוסיף השמירה הוא טוב, וצריך לפרש המקרא אדלעיל קאי, שאמר שהיא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, ובא למעט, רק אם לא תשכחו הדברים אז אתם נחשבים חכמים", עכ"ל. ועיין גם כן בפירוש ה'מזרחי'.

יא) בד"ה "רק בכל אות נפשך" (ראה יב, טו): "...במה זה מדבר, בקדשים שנפל בהם מום שיפדו ויאכלו בכל מקום, יכול יפדו על מום עובר, ת"ל רק".

יב) בד"ה "אך כאשר יאכל את הצבי וגו'" (ראה יב, כב): "אינך מוזהר לאכלן בטהרה, אי מה צבי ואיל חלבן מותר, אף חולין חלבן מותר, ת"ל אך".

יג) בד"ה "והיית אך שמח" (ראה טז, טו): "...ולפי תלמודו, למדו מכאן, לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה".

והנה נוסף לפסוקים אלו שנאמרו בהם "אך" או "רק" שרש"י מפרש בהם היתור של תיבות אלו, נאמר בתורה תיבות "רק" או "אך" קרוב לשבעים פעמים שאין רש"י מפרש בהם כלום, והם:

בראשית:

ו, ה; ט, ד; יד, כד; יח, לב; יט, ח; כ, יא; כ, יב; כג, יג; כו, ט; כו, כט; כז, יג; כט, יד; לד, טו; לד, כב; לד, כג; מא, מ; מד, כח; מז, כב; מז, כו; נ, ח.

שמות:

ח, ה; ח, ז; ח, כד; ח, כה; ט, כו; י, יז; י, כד; יב, טו; יב, טז; כא, יט; כא, כא.

ויקרא:

יא, ד; יא, כא; יא, לו; כא, כג; כז, כו; כז, כח.

במדבר:

א, מט; יד, ט; יח, ג; יח, טו; יח, יז; כ, יט; לא, כג; לו, ו.

דברים:

ב, כח; ב, לה; ב, לז; ג, יא; ג, יט; ד, ו; י, טו; יב, טז; יב, כג; יב, כו; יד, ז; טו, ה; טו, כג; יז, טז; יח, כ; כ, יד; כ, טז; כ, כ; כח, יג; כח, כט; כח, לג.

וצריכים לכאורה ביאור על זה.

ולהעיר, שעל כמה פסוקים שאין רש"י מפרש, יש מפרשים אחרים שמפרשים היתור של תיבות אלו, ולדוגמא:

1) ראיתי בחומש בשם 'אוצר הראשונים', שמביא פירוש 'רבינו אפרים' על פסוק: "אך בשר בנפשו וגו'" (נח ט, ד) וז"ל: "אכין ורקין מיעוטין, שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון", עכ"ל.

2) על פסוק: "בלעדי רק אשר אכלו הנערים וגו'" (יד, כד), ראיתי בחומש הנ"ל בשם רבינו מיוחס שמקשה, וז"ל: "...זה יתר, היה לו לומר בלעדי אשר אכלו והוא כפל לשון". עכ"ל.

[מי הוא רבינו מיוחס: מביא בחומש הנ"ל בסוף הספר, וז"ל: "רבינו מיוחס ב"ר אליהו, לא נודעו עליו פרטים וי"א שחי במאה האחרונה לאלף החמישי. פירושו על חמשה חומשי תורה נתחבר ביון. מלבד פירושו אסף לתוך ספרו הרבה דרשות חז"ל ממקורות שהיו לפניו. הרא"ם מביאו שני פעמים (ויקרא יא, לח, במדבר ז, טז). הספר נדפס בלונדון תרס"ט". עכ"ל].

3) בחומש הנ"ל, על פסוק, "...כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה וגו'" (וירא כ, יא) מביא בשם ה'חזקוני' וז"ל: "יכול לא היו יראים כל עיקר, ת"ל רק, אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות". עכ"ל.

בחומש הנ"ל, על פסוק: "...אך הנה אשתך היא" (תולדות כו, ט) מביא בשם הרוקח, וז"ל: "יכול שראה אותם בקירוב בשר . . ת"ל אך, כי יצחק צנוע היה ולא נגע בה בפני שום אדם", עכ"ל.

ובשם רבינו מנחם מביא שם, וז"ל: "אך, לשון מיעוט, כלומר מיעטת עצמך מדוברי אמת, הנה, כלומר הנה נמצא מתוך מעשיך שאשתך היא", עכ"ל.

4) בחומש הנ"ל, על פסוק: "...וכאשר עשינו עמך רק טוב וגו'" (תולדות כו, כט) מביא בשם רבינו אפרים, וז"ל: "אכין ורקין מיעוטין, הרבה טובה לא נאמר אלא רק טוב, וה"פ אעפ"י שמעוט טובה עשינו עמך, תוכל להחזיק טובה לנו הרבה, די לך שפטרנוך לשלום", עכ"ל.

5) בחומש הנ"ל, על פסוק: "...אך שמע בקולי ולך קח לי" (תולדות כז, יג) מביא בשם 'נר השכלים', וז"ל: "מיעוט ללמד שהיא אמרה לו חקור וכוון השעה שתהיה ראויה לך הברכה בו", עכ"ל.

[מי הוא 'נר שכלים': מביא בחומש הנ"ל בסוף הספר, וז"ל: "פירושיו הובאו בחומש 'תורה שלימה', ובמבוא שם נאמר ששם המחבר רבי אבו מנצור אלדמארי, הוא חי באמצע המאה השניה לאלף הששי", עכ"ל].

6) בחומש הנ"ל, על פסוק: "...ויאמר אך טרף טרף וגו'" (ויגש מד, כח) מביא בשם רבינו מנחם, וז"ל: "אך לשון מיעוט כלומר שנסתרה דרכי, ואין רוח הקודש עמי, ואיני יודע בבירור, אלא שלא ראיתיו עד הנה, עד עכשיו". עכ"ל.

ונוסף לזה יש כמה פסוקים בספר ויקרא שהתו"כ מפרש היתור של תיבת אך, ולדוגמא: יא, ד; יא, לו; כא, כג; כז, כו, ואין רש"י מפרש כלום.

הבאתי לעיל פירש"י ד"ה "והיית אך שמח" (ראה טז, טו) "...ולפי תלמודו, למדו מכאן לרבות ליל יום טוב האחרון לשמחה". ולכאורה תמוה, שזה נגד הכלל שכתב רש"י כמה פעמים שאך בא למעט.

וראיתי בחומש הנ"ל שמביא מה'מושב זקנים' על פירש"י ד"ה "רק את בני וגו'" (חיי שרה כד, ח) וז"ל: "רק את בני לא תשב שמה. כל אכין ורקין מיעוטין הן. ותימה הוא אשכחן אך דהוי ריבוי כמו דכתיב והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט של חג". עכ"ל.

דרך אגב, נראה שהוא גורס בפירש"י כאן "כל אכין ורקין מיעוטין הן", ולא כמו שנדפס בחומשים שלנו "רק מיעוט הוא", ותו לא. ובאמת הי' קשה לי למה המתין רש"י עד פרשת כי תשא בד"ה "אך את שבתותי תשמרו" (לא, יג), וכן על דרך זה בפרשת אמר בד"ה "אך" (כג, כג) ללמדנו כלל זה, ששם פירש רש"י כל אכין ורקין מיעוטין, משא"כ קודם לזה.