תושב השכונה
בקובץ "הערות וביאורים" שי"ל לקראת י"א ניסן ש"ז בהערת הרב וו. ר. בענין המענה "נעשה ונשמע" ע"פ פירש"י, כותב הנ"ל בסיום הערתו:
עיין בפירש"י בפרשת יתרו ד"ה וכל העם רואים (כ, טו): ... ומנין שלא הי' בהם חרש ת"ל נעשה ונשמע, עכ"ל.
ומעורר על סתירה מפורשת לכאורה, וכותב:
והרי רש"י פירש בפרשת וישב ד"ה וישמעו (לז, כז): "ונשמע" מלשון קבלת דברים, ואם כן איך מביא ראי' מפסוק זה שלא הי' בהם חרש, שאם כן הפירוש של "ונשמע" הוא מלשון שמיעה כפשוטו. ע"כ קושית הרב וו. ר.
הנה תמי' הנ"ל מבוסס על תפיסתו ש"נשמע" שמתורגם "נקבל" קאי ג"כ על הכתוב ב"ספר הברית" כמו "נעשה".
ובלשון השואל בהמשך הערתו הנ"ל: "ולפי זה אין מקום כלל לפרש כאן "ונשמע" מלשון שמיעה כפשוטו, שהרי כבר שמעו עכשיו כל הדברים האלו כמ"ש ויקרא באזני העם" (ספר הברית) "ומוכרחים לפרש מלשון קבלה דהיינו שיקבלו (גם על להבא) כל אשר דבר ה'".
וממשיך, "ועל דרך שכתוב במגלת אסתר (ט, כז) קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם וגו'". עכ"ל הנ"ל.
ע"פ דבריו האלו בדרך ממילא מתעוררת התמי' מן פירש"י הנ"ל פרשת יתרו.
וע"פ המבואר בלקו"ש חכ"א (ע' 142 ואילך) שהעיר עליו הרב מ. מ. בקובץ הערות ש"פ תזריע-מצורע, ג"כ קשה כנ"ל, שמבאר שם ש"נשמע" קאי על חלק "פרשיות של תורה" (מבראשית ועד מ"ת) ש"בספר הברית" שזה כבר שמעו.
אמנם כשנפרש ע"פ המבואר בהערתי בגליון י"א ניסן-חג הפסח שרק "נעשה" ענו בערב מ"ת על הכתוב ב"ספר הברית" אבל "נשמע" ענו אז על הציווים שעתידים לשמוע מחר בעת מ"ת ואחרי כן על מנת לקבל.
שבזה "שמיעת האוזן" ו"קבלת דברים" באים כאחד, (שבשמיעת האוזן גרידא מאי רבותא איכא) בדיוק כמו בשני דוגמאות האחרים המובאים בפירש"י בפ' וישב בד"ה וישמעו הנ"ל, הרי אז מלכתחילה אין סתירה מן פרש"י יתרו הנ"ל.
ויה"ר שאזכה לירד לעומק דברי כ"ק אדמו"ר בלקו"ש הנ"ל להבין למה לא נראה בעיניו הק' לפרש בפשש"מ אליבי' דרש"י כנ"ל.
Download PDF