ויקרא (ח, טז) רש"י ד"ה "ואת יותרת הכבד" - "..שהי' נוטל מעט מן הכבד עמה". ואם נפרש תיבות אלו - ברש"י - כפשוטם לפי הנראה, הרי שבא לומר שהפירוש "ואת יותרת הכבד", היינו "לבד הכבד", כי יותרת משמע מה שנשאר, או מה שיוותר מן הכבד, שמזה משמע, שאת הכבד עצמו לא לוקחים, אבל מזה שמזכירים את היותרת עם הכבד, הרי שקצת ממנו לוקחים. וזה מה שרש"י אומר "שהי' נוטל מעט מן הכבד עמה (=עם היותרת).

אבל אין זה נכון, דלעיל (ויקרא ג, ד) ברש"י ד"ה "היותרת", מפרש "היא דופן המסך שקורין איבלי"ש, ובלשון ארמי חצרא דכבדא". ועל דרך זה מפרש רש"י גם בשמות פ' תצוה (כט, יג) בד"ה "ואת היותרת" - "הוא טרפשא דכבדא" [חצר הכבד], דהוא דבוק אל הכבד, ואת החלק הזה מקטירים על המזבח. ומזה שכתוב בויקרא (ג, ד) "על הכבד", למדים שיקח קצת מן הכבד גם.

- ואולי הסברא בזה, דאם ירצה לקחת רק את היותרת וירצה להבדיל אותה מן הכבד, בע"כ ישאר קצת מן היותרת בכבד, ויש קפידא שיקטיר את כל היותרת, לכן אמרה תורה לקחת גם קצת מן הכבד, שאז בודאי יקטיר את כל היותרת -

ומפני ש"על הכבד" יוכל להתפרש בנוסף לכבד, וכדפירש"י (שם ג, ד) מיד בד"ה שלאחרי זה "על הכבד על הכליות" - "לבד מן הכבד ולבד מן הכליות, יסירנה לזו", שכאן תיבת "על" מתפרשת (כמו) בנוסף, בנוסף על הכבד ובנוסף על הכליות, יקטיר את היותרת, וכן להלן (ד, ט) ברש"י ד"ה "על הכבד" - "כולן לשון תוספת הן כמו מלבד".

ואז יוצא, שגם את הכבד מקטירים, לכן מביא רש"י (שם ג, ד) מפ' שמיני (ויקרא ט, י) "ובמקום אחר הוא אומר ואת היותרת מן הכבד", ששם כתוב בהדיא מן הכבד, הרי שהכוונה קצת מן הכבד.

ועל פי כל הנ"ל מובן, בפסוק "ואת יותרת הכבד" (ח, טז) בפירש"י "לבד הכבד", שאין הכוונה שתיבת יותרת פירושה לבד (חוץ), אלא שבא לבאר תוכן הכתוב, שמה שכתוב כאן שמקטירים את יותרת הכבד, הכוונה היותרת לבד מן הכבד, שאת הכבד לא יקטירו, ומכיון שאמר שאת הכבד לא יקטירו, הוסיף ואמר שהי' נוטל מען מן הכבד עמה, שקצת כן יקחו להקטיר.

ומה שבאר רש"י ענין זה רק כאן, ולא במקומות הקודמים, שהרי כו"כ פעמים כתוב ואת היותרת על הכבד גו' ורש"י לא פירש כלום, הנה בפשטות זה מפני שכבר פירש בפרק ג פסוק ד, (ובפר' תצוה (כט, יג)). אלא שא"כ גם כאן אין צורך לפרש. וי"ל, שכאן מפרש מפני שבכל המקומות כתוב ואת היותרת על הכבד, שתיבת "על" פירושה כמו בנוסף (או חוץ) לכבד, ועל זה כבר פירש שהכוונה שנוטל מעט מן הכבד. אבל כאן שכתוב ואת יותרת הכבד (ולא כתוב "על"), יש אפשרות להבין שמקטירים רק את היותרת מבלי לקחת כלום מהכבד, או להיפך שמקטירים את היותרת עם הכבד.

לכן פירש"י (כאן) בד"ה (על התיבות) "ואת יותרת הכבד" - "לבד הכבד", והיינו שאינו מפרש כאן תיבת יותרת, שזה כבר פירש לעיל (ג, ד), אלא שבגלל שכאן כתב בשינוי מהפעמים שנזכרו קודם (על הכבד), שבגלל זה יש מקום לטעות ולחשוב שמקטיר רק את היותרת (או גם כל הכבד), לכן חוזר ומבאר תוכן הענין למעשה איך שצריך לעשות, שצריך להקטיר את היותרת לבד הכבד, ומכיון שצריך לקחת גם קצת מהכבד, מוסיף רש"י "שהי' נוטל מעט מן הכבד עמה".

ועפ"י הנ"ל - שכאן בא רש"י רק לבאר איך הי' למעשה, ולא ביאור התיבות - יומתק הלשון "שהי' נוטל מעט מן הכבד עמה", שבדרך כלל כתוב הלשון שיטול או שצריך שיטול, וכדלעיל ג, ד ברש"י ד"ה "על הכבד" - "שיטול מן הכבד עמה מעט", וכן בשאר מקומות כתוב בדרך כלל בלשון של ציווי, וכאן אומר שהי' נוטל כו', שכנ"ל אינו מבאר כאן פשוטו של מקרא, אלא איך הי' למעשה (כדי שלא יטעו בפי' יותרת הכבד).

ועפי"ז גם מובן שמכאן ואילך איפה שכתוב "יותרת הכבד" - רש"י אינו מבאר כלום, שכבר באר כאן.

וי"ל בדא"פ, שאף שנתבאר לעיל (מתוך פירש"י) ש"יותרת" אינה לשון "מיותרת" או "נוספת", אלא תיבה (וענין) בפני עצמה היא, שהיא הטרפשא דכבדא (חצר הכבד), אבל מזה שהיא בדרך כלל צמודה לכבד בתורה, ובפרט כשכתוב יותרת הכבד (ולא "על הכבד" או "מן הכבד"), יש בזה יותר משמעות שהיותרת קשורה עם הכבד, ומזה שתמיד לוקחים את היותרת עם מעט מן הכבד, הרי שיש לומר שמלבד הפי' ב"יותרת", שזה הטרפשא דכבדא, יש גם משמעות לתיבת "יותרת" מלשון ה"יותר" מן הכבד. שבזה יש משמעות לשתי הפנים, שמצד אחד יש משמעות שאת הכבד עצמו לא מקטירים, רק את ה"יותר", ולאידך יש כאן משמעות (היותר) מן הכבד, הרי שזה קשור לכבד, והיינו שצריך לקחת גם מן הכבד עמה.

וכל זה לכאורה נכנס בפירוש תיבת "יותרת", שזה מלשון יותר או נוסף.