בראשית יב, טז: "ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים".

לכאורה סדר הדברים הוא החשוב חשוב קודם. שצאן ובקר ממנו לוקח למאכל וכסות, וחמורים - למשא, ובפרט במצבו העכשוי של אברהם שהי' נוסע ממקום למקום הרי חמורים (למשא) הי' אצלו הכי חשוב לאחרי צאן ובקר.

ואח"כ עבדים ושפחות, שאפשר להתקיים בלעדם, ולהלן בפ' וירא (יח, ה ואילך): "ואקחה פת לחם..."; "ואל הבקר רץ אברהם..."; "והוא עומד עליהם...". לא נזכר כלל ענין (שהשתמש עם) עבדים. אלא שאם יש הרבה צאן ובקר (וחמורים), צריכים גם לעבדים ושפחות. ואתונות - בפשטות הם לקיום המין, ולכאורה אינם כ"כ חזקים למשא כחמורים (זכרים), (ולכן, אולי, לא העמיד אותם (בפסוק) זה ליד זה, כבפ' וישלח (לב, טז)) ונמצא שאתונות פחות חשוב לו.

וגמלים - לכאורה זה דבר עוד פחות חשוב מאתונות, שהשימוש בגמלים בדרך כלל הוא כשרוצים לפרוש לדרך רחוקה יותר, אבל אברהם הי' נוסע וחונה, לכן ה(חמורים וה)אתונות חשובות לו יותר מהגמלים, ולכן כתב גמלים באחרונה.

ולהעיר מלהלן כ, יד מה שנתן אבימלך לאברהם, שנזכר שם רק "צאן ובקר ועבדים ושפחות", ולא נזכר שם חמורים ואתונות, שכנ"ל (כנראה) לא הי' בהם צורך אז, שהרי אמר לו (כ, טו): "...הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב". ומשאין בהם צורך הרי הם למשא על בעה"ב.

(ואצל יצחק - להלן כו, יד - נזכר רק מקנה צאן ומקנה בקר, ולא נזכר עבדים ושפחות וחמורים וגמלים, הנה לענין חמורים וגמלים י"ל כנ"ל, שיצחק הי' יושב במקום (אחד) ולא הי' רגיל בנסיעות, ולענין עבדים ושפחות י"ל שכיון שנזכר הלשון "ועבודה רבה", י"ל שבזה נכלל הכל).

וזה שלא הזכיר אותם (את העבדים והשפחות) בפירוש, י"ל בדא"פ שבזה לא הי' מתבטא ענין גדולתו של יצחק שכתוב בו וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד, שלא נאמר כן אצל אברהם ויעקב, ואם יזכיר עבדים ושפחות הרי זה נאמר גם (לפני זה) אצל אברהם וגם גבי יעקב נאמר כן, לכן נאמר כאן גבי יצחק "ועבודה רבה" שמראה על רכוש גדול בכל המובנים, ולהעיר מפי' רשב"ם על ועבודה רבה שזה שדות וכרמים, ובודאי גם לאברהם ויעקב היו שדות וכרמים, אלא שלא הי' בהפלגה גדולה כמו אצל יצחק.

ואולי גם בגלל זה כתוב אצל יצחק (ולא בשאר מקום) מקנה צאן ומקנה בקר, ולא צאן ובקר ש"מקנה" משמע קבוצות של צאן, שהיו לו הרבה עדרים, שלריבוי גדול של צאן ובקר קוראים מקנה צאן ומקנה בקר, שהוא שם כללי לכל הצאן והבקר וע"ד שנאמר גבי יבל (בראשית ד, כ): "...הוא היה אבי יושב אהל ומקנה".

וצ"ע גבי יעקב להלן (בראשית ל, מג): "ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים". ששם נאמר גמלים לפני חמורים.

ועפ"י הנ"ל שנכתב לפי סדר החשיבות (בהשתמשות), י"ל בדא"פ שאצל אברהם שנאמר (יג, ב): "ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב". ומפרש שם רש"י בד"ה "כבד מאד": "טעון משאות". לכן השתמש יותר בחמורים והם היו חשובים לו יותר מהגמלים, וכנ"ל שלא האריך במסעות ארוכות.

משא"כ גבי יעקב שהתכונן לצאת לדרך ולברוח מלבן הארמי ליצחק אביו, הרי הגמלים מטיבים לרוץ, לכן הקדים את הגמלים. ולאידך י"ל שגם לא הי' לו משאות רבות במיוחד, ובפרט כשמתכונן לברוח אין דרך להרבות במשאות, ולכן הגמלים חשובים לו מן החמורים והעמיד את החמורים לבסוף.