בגליון ש"פ וישב תש"ס הקשה הר"ג אבערלאנדער עה"כ "ויהי כהוציאם וגו'" (וירא יט, יז), דלכאורה צ"ע דרק אחד הציל לוט ומהו "הוציאם" לשון רבים?

ובגליון ש"פ ויגש השיב הר"י וולדמאן בטוב, ותורף דבריו: שמלאך הפיכת סדום נמנע מלמלא שליחותו, מפני שלוט התמהמה וההפיכה עלולה היתה להתעכב, ולכן שניהם (המלאך להצלת לוט והמלאך להפיכת סדום) החזיקו בו והוציאוהו מסדום, וזהו "כהוציאם" לשון רבים, ע"כ.

סימוכין לדבריו ראיתי בלשונו של תיב"ע, "והוה באפקתהון יתהון לברא (שניהם הוציאוהו, ואח"ז) והדר חד מינייהו לסדום לחבלותה וחד אשתאר עם לוט כו'".

וראה גם בתוד"ה ההוא דאתא בב"מ פו, ב, דהוקשה לי' בדומה לקושיא הנ"ל, דעירוב לשונות מצינו כאן, במקום א' ויחזיקו גו' ויוציאוהו ויניחוהו גו' לשון רבים, ובמק"א המלט גו' - לשון יחיד. ותי' "וי"ל ששניהם הוציאוהו חוץ לעיר ומיכאל הלך עמו [להצילו] עד צוער וגבריאל הי' מצוה אותו למהר" [כדי שיוכל למלא שליחותו].

וראה בחדא"ג על אתר, "...כיון דהמשחית לא הי' יכול להשחית עד אחר שהציל המציל את לוט כדכתיב כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך גו' תלה הכ' ההשחתה נמי למלאך המציל".

דבזה תירץ שינוי לשון הכתוב "ויהפוך את הערים גו'" לשון יחיד, לפסוק "כי משחיתים אנחנו גו'" לשון רבים. דנהי שמלאך מיכאל לא השתתף בהפיכה בפועל, מ"מ הי' גרמא להשחתה בזה שהוציא את לוט. ואואפ"ל שה"ה לנדו"ד, ומכ"ש, שגבריאל לא רק גרם להצלת לוט אלא הוציאו בפועל יחד עם מיכאל, וא"ש לשון הכתוב "ויהי כהוציאם גו'".

עוד הסבר לשאלה הנ"ל הובא בחזקוני עה"ת, וז"ל: בכל שליחות המלאכים כתיב לשון יחיד, "שוב אשוב", "ויאמר המלט", וכאן [כי משחיתים אנחנו] כתיב לשון רבים, אלא כיון שבהפיכה מצינו לשון יחיד "לבלתי הפכי", מצי נמי למינקט לשון רבים, עכ"ל. (וראה בחדא"ג הנ"ל דפליג אפירוש החזקוני עיי"ש).

[הא דכתב מצי נמי למינקט כו', מצינו בכו"כ מקומות בתנ"ך ד"מצי נמי" לשנות באמצע משפט מלשון יחיד לל' רבים ולהיפך, ו"מצי נמי" לומר בל' יחיד והכוונה לרבים ולהיפך.

ולמרות שאינו ענין לכאן, וכ"א הוא ענין וביאור בפ"ע, הילך כמה דוגמאות:

ונר אלקים טרם יכבה (ש"א ג, ג): ע"פ פשש"מ קאי אכל נרות המנורה (כמצו"ד על אתר) ומ"מ כת' ל' יחיד.

ואיש ישראל ראו (ש"א יג, ו) ל' יחיד, והמשיך בל' רבים.

ויחרד כל ההר מאד (שמות יט, יח) עיין רד"ק שופטים ה, ד "כן חרדו שאר ההרים כמו הר שעיר והר פארן ואע"פ שאינו כתוב שם אלא ויחרד כל ההר" [- ל' יחיד].

ויהי לי שור וחמור (וישלח לב, ו) ד"א לומר על שוורים הרבה שור כו' (רש"י).

כמו"כ הכתובים שהכוונה לרבים ונכתבו לשון יחיד, כי אינם נחשבים אלא כאחד: כי באפם הרגו איש (ויחי מט, ו), סוס ורוכבו רמה בים (שמות טו, א), סוס ורכב (דברים כ, א), והכית את מדין כאיש אחד (שופטים י, טז),

אלה מסעי .. אשר יצאו מארמ"צ, והלא רק בנסיעה אחת יצאו ממצרים, ולמה כתוב מסעי לשון רבים? ונת' בלקו"ת במדבר פט, א. וסה"מ מלוקט ח"א ע' פט, עיי"ש].