פ' ויגש מ"ה כ"ד ברש"י ד"ה אל תרגזו בדרך, מפרש, אל תתעסקו בדבר הלכה, שלא תרגז עליכם הדרך. ד"א אל תפסיעו פסיעה גסה, והכנסו בחמה לעיר. ולפי פשוטו של מקרא יש לומר, לפי שהיו נכלמים, הי' דואג שמא יריבו בדרך ע"ד מכירתו, להתווכח זה עם זה ולומר, על ידך נמכר, אתה ספרת לשון הרע עליו, וגרמת לנו לשנאתו.

וצ"ל למה מקדים רש"י פירושים שאינם לפי פשוטו, ואח"כ מפרש לפי פשוטו?

ועוד צ"ל דבכל מקום שרש"י מפרש לפי פשוטו ולפי מדרשו, אומר זהו פשוטו, וכאן אומר ולפי פשוטו של מקרא יש לומר וכו' ביטוי שאינו רגיל אצלו.

ועוד צ"ל מה שיוסף חשב שיתווכחו ויאמר אחד לשני אתה ספרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאתו, הרי מפורש שאחיו קנאו ושנאו אותו בגלל הכתונת פסים שהי' לו לבדו, ובגלל החלומות שסיפר לכל אחיו, ואי' כאן ענין של סיפור לשון הרע שיש לדאוג שא' סיפר עליו וגרם השנאה? ולמה לא הי' דואג שיריבו עם יהודה ויתווכחו עמו על זה שהוא יעץ להם למכרו?

וי"ל הביאור כיון שאמר להם יוסף אל תרגזו בדרך, שה"אל תרגזו" קשור ל"בדרך" היינו שחששו של יוסף הי' שיגרום להם מכשול וקלקול בדרך ויגרום להם להתאחר בדרך שיעכב ירידת אביו אליו למצרים. וע"י שיתעסק בדבר הלכה שצריך עיון, יטעו בדרכים. וכן פסיעה גסה יכול לגרום לאסון וכן כשנכנסים בלילה לעיר הרי בחשך אין רואים המכשולים בדרכים ויכול לקרות אסון, ופירושים אלו אף שאינם לפי פשוטו הם בכל זאת קרובים יותר לפרש הקשר ל"בדרך". אבל הפירוש לפי פשוטו שדאג שיתווכחו זה עם זה, אין זה קשור ל"בדרך" כי גם בעלמא מסתבר שלא רצה יוסף שיתווכחו ביניהם ע"ז אף שלא תהיינה תוצאות בלתי רצויות בדרכם שיעכבו ירידת אביהם למצרים. ומכיון שפירוש זה אינו מישב הקשר ל"בדרך" לכן פירשו רש"י לבסוף ובלשון לפי פשוטו יש לומר", כלומר שאין זה כ"כ פשוטו לגמרי.

ומזה שהי' דואג על שיתווכחו ויאמרו על ידך נמכר אתה ספרת לשון הרע עליו, כי בכתוב מפורש שהי' ביחסים טובים עם בני השפחות, וחשב שלולי סיפור לשון הרע לא היו האחים שהם בני השפחות משתתפים במכירתו, ולכן דאג שהאחים בני השפחות יתווכחו עם בני לאה ויאמרו שע"י שספרו לשון הרע גרמו שגם הם ישנאו אותו ועי"ז נמכר. ובכל אופן אין זה קשור דוקא ל"בדרך", ולזה הי' מספיק שיאמר להם "אל תרגזו" ותו לא.

והטעם שפירושים הראשונים אינם לפי פשוטו, והטעם האחרון הוא כן לפי פשוטו, כי לטעמים הראשונים צריכים לשנות מילת "תרגזו" שבפשטות קאי על אחיו, ולשנותו ולדרשו כאילו הי' כתוב "תרגיזו" כי לפירושים אלו זה קאי על ה"דרך", כמו שרש"י אומר "שלא תרגז עליכם הדרך". ולכן אין זה לפי פשוטו. משא"כ לפי הפירוש האחרון "תרגזו" הוא כפשוטו שקאי על האחים שהם לא יריבו ולא יתווכחו ביניהם, ולכן פירוש זה הוא לפי פשוטו.

בפירש"י פרשת וישלח ד"ה הבא בידו (לב,יד): "ברשותו. וכן ויקח את כל ארצו מידו" (במדבר כא,כו).

והנה לכאורה בא רש"י לבאר שהיות שאין יכולים לפרש כאן "ידו" כפשוטו ממש מוכרחים לפרש שהפירוש של ידו כאן הוא ברשותו.

אבל צריך עיון:

שהרי גם קודם פסוק זה נאמר כמה פעמים לשון "יד" שגם בפסוקים ההם אין יכולים לפרש "יד" כפשוטו, ואעפי"כ אין רש"י מפרש שם שהפירוש הוא רשות.

ולדוגמא: " . . הנה שפחתך בידך . . " (לך לך טז,ו). הרי לכאורה הפירוש הפשוט של "בידך" הוא ברשותך.

וכן על דרך זה מה שכתב בפרשת ויצא (ל,לה): " . . ויתן ביד בניו". והרי גם כאן הפירוש של "יד" הוא ברשות.

וגם אינו מובן, למה צריך רש"י להביא ראי' מפרשת חקת בשעה שהי' יכול להביא ראי' מפסוקים הנ"ל וגם עוד פסוקים אחרים.

" . . וכל יש לו נתן בידו" (וישב יט,ד).

" . . תחת יד פרעה . . " (מקץ מא,לה) והרי שם מפרש רש"י: "ברשותו ובאוצרותיו".

" . . אם נתן תתן את העם הזה בידי . . " (חקת כא,ב).

ועוד יש כמה וכמה פסוקים על דרך זה שהלשון יד הנאמר בם פירושו רשות. ואעפי"כ אין רש"י מפרש בהם כלום. וגם אינו מביא ראי' מפסוקים אלו לפירושו בפרשת וישלח, הגם שנאמרו קודם פרשת חקת, או בפרשת חקת קודם הפסוק שמביא רש"י.