1) ולהעיר שלפי סדר הברכות בנימין לאחר נפתלי.

בהערותיו של הרב ג. אבערלנדער בקובץ הערות וביאורים ש"פ וישב [תשפו] נשאר בצע"ג על פירש"י פ' וישב לז, לד ד"ה ימים רבים.

תוכן דברי רש"י שם: כב שנה ... כנגד כב שנה שלא קיים יעקב אבינו כבוד אב ואם. כ' שנה בבית לבן וב' שנים בשובו מבית לבן. זהו שאמר יעקב ללבן; זה לי עשרים שנה בביתך: לי הן, עלי, וסופי ללקות כנגדן. ע"כ תוכן דברי רש"י.

ועל זה מעיר הנ"ל:

וצע"ג; הלא עצם ישיבה בבית לבן הי' משום מצות כבוד אב ואם, דהרי רבקה אמרה ליעקב לברוח לבית לבן ולהתעכב שם עד "ושלחתי ולקחתיך משם", והיא לא שלחה עד שיעקב יצא מבית לבן (ראה פירש"י לה, ח ד"ה ותמת דבורה).

וא"כ הרי קיים בעצם העכבה בבית לבן מצות כבוד אב ואם, ואמאי נענש?

אבל יש להעיר שעצם ישיבת יעקב בבית לבן זמן רב הי' בו משום כבוד אם אבל לא כבוד אב,

שיצחק שלחו רק משום לקיחת אשה ולא גם מטעמים אחרים, משא"כ רבקה שלחו קודם כל להנצל מידי עשו ועוד משום לקחת אשה.

ומטעם זה מובן למה כשמעיינים במפרשי רש"י - בשפתי חכמים, בבאר בשדה ועוד וברבינו בחיי פ' תולדות כח, ה ד"ה וישלח יצחק את יעקב, בולט הדבר שכאשר שואלים למה נענש יעקב שלא קיים כבוד אב ואם - שואלים דוקא מנקודת שילוח יצחק ורבקה לקחת אשה מבית לבן, "והוצרך לעבוד בהן יד שנה, וא"כ לא הי' לו להתענש עליהם" (באר בשדה),

ואינם שואלים מצד שרצון רבקה היתה להתעכב בבית לבן זמן רב עד שתשוב חמת אחיך ... ושכח את אשר עשית לו, כמו בשאלת הרב ג. א. הנ"ל.

שהם לא עמדו על קושייתו הנ"ל משום שעצם אורך העכבה של יעקב בבית לבן לא הי' בו משום מצות "כבוד אב ואם" ביחד, אלא הי' בו משום כבוד אם גרידא,

שדוקא רבקה גילתה לו על הסכנה שנמצא בו מן עשיו ויעצה אותו לברוח לבית לבן ולישב שם עד וכו';

אבל אביו שלחו רק לקחת אשה משם, וכמו שנאמר סוף פ' תולדות "ויקרא יצחק אל יעקב ... ויצוהו ... קום לך פדנה ארם ... וקח לך משם אשה מבנות לבן". אבל לא יותר מזה, שהעלימו ממנו הסכנה שגרם יעקב לעצמו בעצת רבקה ע"י לקיחת ברכת עשיו.

לפי זה כשיעקב קבל לאה לאשה, נגמר השליחות של יצחק, ושבע שנים שעבד בהן לפני שקיבל את לאה לאשה הי' מטעם "שנתן עיניו ברחל הקטנה ליפיה ואמר: "אעבדך שבע שנים ברחל" ודעתם הי' שיקח את לאה (הגדולה) - וא"כ כל הזמן שנתעכב הי' ברצונו" (לשון רבינו בחיי בפ' תולדות שם).

זאת אומרת זה שיעקב העדיף לקחת רחל הקטנה דוקא לא היתה בו כדי למלא החוסר של כיבוד אב כל אותן השנים שנתעכב בגללה בפדן ארם.

וראוי לתשומת לב, שבפירש"י במס' מגילה יז, א בענין הנ"ל מזכיר קיום כבוד אב ומשמיט כיבוד אם.

וכך גם בלבוש האורה בפ' וישב בפירש"י לז, לג בא"ד "ושתפו להקב"ה כו'" כותב: "שרצה ית' לצער את יעקב על שלא קיים מצות כיבוד אב"... ומשמיט ואם.

וזה שלשון רש"י בפ' וישב "כנגד כ"ב שנה שלא קיים יעקב כבוד אב ואם, אין הכרח שכוונתו הוא שכ"ב שנה לא קיים כבוד אב, וגם כבוד אם לא קיים כל אותן השנים, אלא מן הסתם הכוונה בלשון רש"י שבחלק של אותן השנים גם כבוד אם לא קיים.

דהיינו שני שנים ששהה יעקב בדרך אחרי יציאתו מבית לבן ואפשר גם השש שנים שהאריך ישובו אצל לבן בעד הצאן אחרי שנולד יוסף.

ושילוח דבורה ליעקב אינו ברור מפירש"י באיזה זמן הי' זה,

ועד כדי כך שהובא דעה בחידושי אגדות (מהרש"א) במס' מגילה יז, א שנשלחה דבורה ליעקב לבית לבן תיכף אחרי סיומו של הי"ד שנים ששהה בבית עבר.

בקובץ הערות וביאורים לש"פ וישב [תשפו] כתב הרב ג.א. כמה הערות קצרות לפירש"י על התורה, וז"ל שם:

טז, טז ד"ה ואברם בן שמונים: להודיע שבחו של ישמעאל שהי' בן יג בהמולו ולא מיחה - צ"ע דהא להלן יז, כה כתיב להדיא בקרא שהי' בן יג כשנימול, עכ"ל.

הנה הבאר התורה על פירש"י עמד על זה, וז"ל:

...קשה והרי כתיב בהדיא בקרא וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה וגומר וי"ל דמקרא לא מצי להוכיח שלא עכב דילמא עכב ואברהם מל אותו בעל כרחו אבל עכשיו מראה לך הכתוב קודם צוואת המילה שהוא בן י"ג לומר לך אע"פ שהי' בן י"ג אפ"ה לא עכב מפי מורי. ויש מי שכתב דאע"ג שכתוב בפירוש מ"מ רוצה לומר שהכתוב מספר בשבחו דאילו מקרא דלקמן לא הוי ידעינן שהכתוב משבחו, עכ"ל.

ועיין גם בשפתי חכמים ויריעות שלמה שתירצו גם כן כעין זה.

ועיין בבאר בשדה ובנחלת יעקב שתירץ כל אחד באופן אחר.

עוד שאל שם בהערות קצרות, וז"ל:

כא, יז ד"ה באשר הוא שם - משמע מפירש"י דדוקא בגלל שעכשיו ישמעאל היה צדיק לא דנין אותו על להבא, אבל אילו בני בניו היו עושין את זה עכשיו היו דנין אותו לרע. וצ"ע היכן מצינו שדנין אבות על בנים? ואם בני בניו חוטאים אמאי יענשו גם ההורים, עכ"ל.

הנה הנחלת יעקב על פירש"י עמד על זה, וז"ל:

וקשה לי למה לא השיב הקב"ה שישמעאל עצמו לא ימית את ישראל בצמא אלא בניו וכתיב איש בחטאו ימות. י"ל שזהו בכלל מה שהשיב עכשיו מה הוא צדיק או רשע.

...ומ"מ קשה אם כן מה עלה על דעת המלאכים לקטרגו במעשה בניו. וי"ל דקטרגוהו שלא לעשות לו נס שיחי' ויגדל רשעים והקב"ה השיב אעפ"כ ראוי הוא לעשות לו נס מאחר שהוא לא ירשיע, עכ"ל שם בנוגע לענינינו.

עוד שאל שם בהערות קצרות, וז"ל:

לז, לד רש"י ד"ה ויתאבל על בנו ימים רבים - כב שנה... כנגד כב שנה שלא קיים יעקב אבינו כבוד אב ואם.

וצע"ג, הלא עצם הישיבה בבית לבן הי' משום מצות כבוד אב ואם ... ואמאי נענש, עכ"ל.

ואולי אפשר לתרץ שאלה זו על פי מ"ש כ"ק אדמו"ר בלקוטי שיחות חלק ה פרשת נח שיחה ב על פסוק וימח את כל היקום גו' וישאר אך נח, על פירש"י שם.

וז"ל שם עמוד 53: די גאנצע הצלה פון דעם ארי איז געווען דורך נח'ן; דערצו האט ער אים געשפייזט די גאנצע צייט פון מבול; און אפילו אט דעם איינציקן מאל וואס ער האט זיך פארשפעטיקט מיט זיין געבן עסן, איז דאך דאס געווען ניט צוליב דעם וואס ער איז געווען פארנומען מיט זיינע פריוואטע זאכן. נאר צוליב זיין טרדא און ארבעט אין דער תיבה - איז ווי קומט עס אז צוליב דעם זאל אים דער ארי בייסן?

פארענטפערט דאס רש"י מיטן פסוק "הן צדיק בארץ ישולם", אז ווען א צדיק טוט עפעס אמאל שלא כדבעי אפילו בדקות דדקות, ווערט ער באשטראפט "בארץ", דא אויף דער וועלט (בכדי אים זאל ניט פעלן אין זיין שכר אויף יענער וועלט, ובמילא קומט אויס, אז דאס וואס דער ארי האט אים געביסן אין געווען צוליב זיין נח'ס טובה). עכ"ל שם בלקוטי שיחות.

ואולי אפשר לתרץ באופן זה שאלה הנ"ל.

שהרי סוף סוף לא קיים יעקב אבינו כיבוד אב ואם כב שנה בפועל ממש בגופו, והגם שזה גופא הי' מצד כיבוד אב ואם ויש לו טעם מספיק על זה, הי' חסר לו על כל פנים השלימות בענין זה ונחשב לו לחטא (מלשון חסרון) עכ"פ בדקות דדקות.

ועל כן נענש שלא יחסר לו השכר למצוה זו לעוה"ב.

ויש להוסיף, שמצינו באברהם אבינו שהי' דואג על חיסור שכר שלו בעוה"ב כמ"ש בפירש"י בפרשת לך לך ד"ה אחר הדברים האלה (טו, א): ...והי' דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי וכו'*.

*) ראה לקו"ש ח"ה ע' 153-4 ובהערה 32 עד"ז - וראה מש"כ בזה בארוכה בגליון תשפד ע' 21. המערכת.

בגליון ש"פ וישב תש"ס הקשה הר"ג אבערלאנדער עה"כ "ויהי כהוציאם וגו'" (וירא יט, יז), דלכאורה צ"ע דרק אחד הציל לוט ומהו "הוציאם" לשון רבים?

ובגליון ש"פ ויגש השיב הר"י וולדמאן בטוב, ותורף דבריו: שמלאך הפיכת סדום נמנע מלמלא שליחותו, מפני שלוט התמהמה וההפיכה עלולה היתה להתעכב, ולכן שניהם (המלאך להצלת לוט והמלאך להפיכת סדום) החזיקו בו והוציאוהו מסדום, וזהו "כהוציאם" לשון רבים, ע"כ.

סימוכין לדבריו ראיתי בלשונו של תיב"ע, "והוה באפקתהון יתהון לברא (שניהם הוציאוהו, ואח"ז) והדר חד מינייהו לסדום לחבלותה וחד אשתאר עם לוט כו'".

וראה גם בתוד"ה ההוא דאתא בב"מ פו, ב, דהוקשה לי' בדומה לקושיא הנ"ל, דעירוב לשונות מצינו כאן, במקום א' ויחזיקו גו' ויוציאוהו ויניחוהו גו' לשון רבים, ובמק"א המלט גו' - לשון יחיד. ותי' "וי"ל ששניהם הוציאוהו חוץ לעיר ומיכאל הלך עמו [להצילו] עד צוער וגבריאל הי' מצוה אותו למהר" [כדי שיוכל למלא שליחותו].

וראה בחדא"ג על אתר, "...כיון דהמשחית לא הי' יכול להשחית עד אחר שהציל המציל את לוט כדכתיב כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך גו' תלה הכ' ההשחתה נמי למלאך המציל".

דבזה תירץ שינוי לשון הכתוב "ויהפוך את הערים גו'" לשון יחיד, לפסוק "כי משחיתים אנחנו גו'" לשון רבים. דנהי שמלאך מיכאל לא השתתף בהפיכה בפועל, מ"מ הי' גרמא להשחתה בזה שהוציא את לוט. ואואפ"ל שה"ה לנדו"ד, ומכ"ש, שגבריאל לא רק גרם להצלת לוט אלא הוציאו בפועל יחד עם מיכאל, וא"ש לשון הכתוב "ויהי כהוציאם גו'".

עוד הסבר לשאלה הנ"ל הובא בחזקוני עה"ת, וז"ל: בכל שליחות המלאכים כתיב לשון יחיד, "שוב אשוב", "ויאמר המלט", וכאן [כי משחיתים אנחנו] כתיב לשון רבים, אלא כיון שבהפיכה מצינו לשון יחיד "לבלתי הפכי", מצי נמי למינקט לשון רבים, עכ"ל. (וראה בחדא"ג הנ"ל דפליג אפירוש החזקוני עיי"ש).

[הא דכתב מצי נמי למינקט כו', מצינו בכו"כ מקומות בתנ"ך ד"מצי נמי" לשנות באמצע משפט מלשון יחיד לל' רבים ולהיפך, ו"מצי נמי" לומר בל' יחיד והכוונה לרבים ולהיפך.

ולמרות שאינו ענין לכאן, וכ"א הוא ענין וביאור בפ"ע, הילך כמה דוגמאות:

ונר אלקים טרם יכבה (ש"א ג, ג): ע"פ פשש"מ קאי אכל נרות המנורה (כמצו"ד על אתר) ומ"מ כת' ל' יחיד.

ואיש ישראל ראו (ש"א יג, ו) ל' יחיד, והמשיך בל' רבים.

ויחרד כל ההר מאד (שמות יט, יח) עיין רד"ק שופטים ה, ד "כן חרדו שאר ההרים כמו הר שעיר והר פארן ואע"פ שאינו כתוב שם אלא ויחרד כל ההר" [- ל' יחיד].

ויהי לי שור וחמור (וישלח לב, ו) ד"א לומר על שוורים הרבה שור כו' (רש"י).

כמו"כ הכתובים שהכוונה לרבים ונכתבו לשון יחיד, כי אינם נחשבים אלא כאחד: כי באפם הרגו איש (ויחי מט, ו), סוס ורוכבו רמה בים (שמות טו, א), סוס ורכב (דברים כ, א), והכית את מדין כאיש אחד (שופטים י, טז),

אלה מסעי .. אשר יצאו מארמ"צ, והלא רק בנסיעה אחת יצאו ממצרים, ולמה כתוב מסעי לשון רבים? ונת' בלקו"ת במדבר פט, א. וסה"מ מלוקט ח"א ע' פט, עיי"ש].