איתא בספר השיחות תרפ"ח - צ"א (ע' 131), מיומנו של רבינו, י"ג שבט תר"ץ: "א' מדווינסק סיפר לי אשר שמע מהוד כ"ק אדמו"ר מהר"ש נבג"מ זי"ע שאמר בשם א' מיראי אשכנז פי' הכתוב [מקץ מא,לח], הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו, ולפי סגנון הלשון הי' לי' למימר, הנמצא איש אשר רוח אלקים בו כזה. אך ידועה דפרעה עשה עצמו לבן אלקי' ומכוער גדול היה, ונתפרסם בי [צ"ל "בין"] ההמון דרוח אלקים מפעם רק בתוככי בעלי הכיעור בגוף, ואמר הנמצא איש כזה שיהי' יפ"ת ויפ"מ ואשר רוח אלקים בו. המאמר הנ"ל שמע בדווינסק בשנת תר"מ בדרך עברו מווארשא לוויטעבסק". עכ"ל.

ולהעיר מגמ' תענית (ז,א-ב): מה שלשה משקין הללו [מים יין וחלב] אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים [כלי חרס, ולא בכלי כסף וזהב שבהם מתקלקלים], אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה, כמו שאמרה לו בתו של הקיסר (של רומי) לרב יהושע בן חנניה, אוי לחכמה מפוארה (כשלך) בכלי מכוער! (לפי שרבי יהושע לא היה יפה מראה), אמר לה, אביך שם יין בכלי חרס? אמרה ליה, אלא במה נשים? ["אם לא בשל חרס, הא כולי עבדי הכי" - רש"י]. אמר לה, אתם שאתם חשובים שימו אותם בכלי זהב וכסף, הלכה ואמרה לו לאביה (לעשות כן), ושמו את היין בכלי זהב וכסף והחמיץ. באו ואמרו לו (לקיסר) שהחמיץ היין. אמר לה לבתו, מי אמר לך כך (מי נתן לך עצה זו?), אמרה לו, רבי יהושע בן חנניה, קראו לו לבא, אמר לו (הקיסר), מדוע אמרת לה כך? אמר ליה, כמו שאמרה היא לי אמרתי לה ["אי חכמה מפוארה בכלי מכוער, הכי אמרי לה דיין משתמר בכלי מכוער, אף התורה מתקיימת בי יותר שמאילו הייתי נאה" - רש"י]. אמר לו, והרי יש (אנשים) יפים שלמדו (ומלאים חכמה)? ענה לו, אילו היו מכוערים ["אותם נאים שהיו חכמים" - רש"י] יותר היו לומדים ["שאי אפשר לנאה להשפיל דעתו, ובא לידי שכחה" - רש"י]. ע"כ. ועד"ז איתא בנדרים (נ,ב) ע"ש.

ולפי"ז יש להוסיף בזה שהחידוש אצל יוסף הצדיק הוא, שאף שהיה יפ"ת ויפ"מ היה יכול להשפיל דעתו בדיוק כאילו היה מכוער, ואצלו היופי לא השפיע עליו מאומה.

ועי' תורה אור (כח,א), שעבודת השבטים הן בעולם הבריאה, אבל מדריגת הבירור דיוסף הוא למעלה מעלה מהבירור של השבטים שהוא מאצילות וכו', ובירור זה אין בכח שאר השבטים שהן בבריאה כו' שלמטה מטה מאצילות, ע"ש.

ועי' תורת חיים ויחי ד"ה בן פורת יוסף, שהשבטים היו רועי צאן, ואין בעסק זה שום טרדה כלל, וכל היום יוכל להיות פנוי מכל מחשבה בלתי לה' לבדו, משא"כ יוסף לא הי' רועה צאן, והיה טרוד גדול בעסקים גדולים ופרטים רבים בעסק העבודה בבית ושדה, וגם בהיותו מלך ומושל ומשביר לכל הארץ, ולא הפסיק לו דביקתו האמיתית כמו שהוא למעלה ממש, ולא היו מבלבלים דביקתו למעלה כלל מטעם הנ"ל שהיה בחי' מרכבה לעצמות אא"ס וכו' ע"ש באורך. ועי' לקו"ש ח"כ (ע' 205).