איתא באבות (פ"ו מ"ט) "אמר ר"י בן קסמא ... איני דר אלא במקום תורה".

והנה לכאורה, סירובו של ר"י בן קסמא לילך וללמד תורה לאחרים - הנה מלבד מה שהוא סותר לכל ענין ה"שליחות" כפי שהורנו רבינו נשיא דורנו, שלא להסתגר ב'מקום תורה', ולילך למקומות רחוקים לקרב יהודים -,

הרי הנהגה זו סותרת גם מה שלמדנו בכל פרקי אבות עצמן: "העמידו תלמידים הרבה", "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", "כשאני לעצמי מה אני" (אבות פ"א), "מקום שאין אנשים השתדל להיות איש", "ואם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך" (אבות פ"ב), "מי שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת" (אבות פ"ג), "הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד" (פ"ד מ"ה)

וכן - הרי זו היתה מעלת אברהם אבינו על נח, ש"קבל שכר כולם", וה"מזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו" (אבות פ"ה), וממעלות שהתורה נקנית היא "ללמוד על מנת ללמד" (פ"ו)?

מקום מגוריו של רבי יוסי בן קסמא

ויש לומר בזה, שאדרבה, באמת רצה רבי יוסי בן קסמא לזכות את ישראל, ואכן עזב את עירו והלך למקומו של האיש, כדי להתחיל ולייסד שם מקום תורה.

ויש להוכיח שבפועל הלך ריב"ק לעיר אחרת, שהרי היה ברומי - "שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קסמא אימתי יבוא בן דוד וכו'" (סנהדרין צח, א), ופרש"י: "ברומי היה יושב" (ומיושב בזה קושיית המהרש"א ממשנתינו, וכן העיר בספר סדר הדורות על המהרש"א).

ומיושב מה שמצינו שהלכו גדולי רומי להלויית ריב"ק (ע"ז יח, ב) - דלכאו' אם היה מובדל מהעולם וסגור רק במקום תורה אין מסתבר שילכו גדולי רומי להלוותו ולהספידו הספד גדול.

והרי לפנינו במשנה זו שעסק "ללמוד וללמד", והדבר הראשון שלימד מיד, עוד לפי בואו שם, הוא שהתורה העיקר, ושלא ידור במקום חדש מבלי לעשותו מקום תורה, שלא ימשיכו אנשי העיר לחיות 'במקומינו', להתנגד ללימוד התורה ולומר "לא יעשה כן במקומינו", אלא אדרבא - ישתתפו עמו להפוך עירם למקום תורה.

ולא אמר ריב"ק "איני דר אלא במקום חכמים ושל סופרים", שעל זה היה מוותר, והעיקר שיעזרו לו לייסד שם מקום תורה, ו"מחשבתו משויא לו מקום" (שבת קב, א).

טבריא עיר גדולה

ויש לומר, שאותו "מקום תורה" שבא ריב"ק משם, היתה עיר טבריא, שכן באותה תקופה ובאותו איזור היתה טבריא עיר גדולה של חכמים ושל סופרים, וידוע לנו שהיו בה שלש עשרה בתי כנסיות, לבד מבתי מדרשות (ברכות ח, א), והיו תושביה תלמידי חכמים (רש"י בע"ז י, א. תוד"ה 'והא רבי בטבריא הוה' מגילה ה, ב), וישיבת טבריא היתה גדולה יותר מציפורי (רש"י סנהדרין לא, ב).

ואכן מצינו, שהיה ריב"ק בטבריא בשעה שנחלקו בה החכמים עד שנקרע ספר תורה מחמתן (יבמות צו, ב), והיה תמה אם יהפך לבית עבודה זרה, וכן היה. ואולי מפני מעשה זו עזב ריב"ק את טבריא העיר הגדולה לנדוד בדרך, עד שפגע בו האיש.

ולפ"ז יובן מה שמקדימה משנתינו שאלה ותשובה זו "מאיזה מקום אתה - מעיר גדולה וכו'" (שלכאורה אין שאלה ותשובה זו נוגעת לענין, ועוד - דאם כפשוטו הרי היה האיש יכול לידע שרבי יוסי רוצה להשאר בעירו, ולמה שואל "רצונך שתדור עמנו"? - הרי היה לו לומר "אם תדור במקומנו, אתן לך כו'"),

- אלא שלאחר ששמע האיש מריב"ק שאינו שבע רצון ממקומו ורצונו להעתיק למקום אחר, הציע לו "רבי רצונך, שתדור עמנו".

היכן היא עיר 'רומי'?

ואולי י"ל, ש"רבי יוסי מן קסרי" (הנזכר רק פעם אחת (סנה' קח, א) היינו "רבי יוסי בן קסמא" שבמשנתינו, וכפי שהוכיח בסדר הדורות שרומי היינו עיר רומית בארץ ישראל מושב הקיסר, וכמרז"ל בחשיבות קיסרי (מגילה ו, א), והיו בה יהודים ("רבי אליעזר שבת בסוכה בקסרי" (סוכה כז, ב) ו"אתקין רב אבהו בקסרי".

וכן מוכח מזה, שהשתתפו גדולי רומי בהלוייתו, והרי ידוע לנו שציון מנוחתו של ריב"ק הוא במירון, ולפלא שיוליכו גופו ממרחק רב באותם ימים.

וראה אלשיך (שושנת העמקים 'ראשך עליך ככרמל', עץ יוסף ע"ז י, ב) שהא ד"משיח יושב בשער רומי" זהו רומי בארץ ישראל, ומביא ראיה משאלת ריב"ל "אימתי קאתי מר" ושב משערי רומי באותו יום, הרי שרומי היא בארץ ישראל.

וכן מוכיח מהמנהרה שבין ביתו של רבי לאנטונינוס, שהלך דרך שם ללמוד תורה, שהרי אינו שייך מנהרה ארוכה כזו מארץ ישראל עד לרומי שבאיטליא. וזה מתאים לדעת חוקרי דברי ימי ישראל בזהותו של אנטונינוס חבירו של רבי, שלא היה הקיסר ברומי שבאיטליא, אלא ניצב מלך שמשל בא"י.

ולולא דמסתפינא י"ל, שגם במרז"ל "הלך אחר חכמים לישיבה ... אחרי רבי מתיא לרומי" (סנהדרין לב, ב), אין הכוונה לרומי ממש, אלא ל'רומי' שבארץ ישראל, שהרי מצינו ש"רבי מתיא בן חרש וחביריו היו הולכים, והגיעו לפלטוס וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם ... וחזרו למקומם, אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות" (ספרי ראה סי' פ).

ואיך אפשר שרבי מתיא יעתיק לחו"ל? וע"כ לומר ש"רומי" זו בארץ ישראל.

"הייתי מהלך בדרך" - "זקנים שהיו מהלכים בדרך"

ולפי זה יתיישב הקדמת רבי יוסי לומר "פעם אחת הייתי מהלך בדרך" - דלכאורה, מאי נפקא לן שהיה מהלך בדרך? ואדרבה יקשה למה ביטל לימודו לצאת ולטייל בחוץ אם רצה להסתגר ב'מקום תורה', ובפרט לילך רחוק כל כך עד ששאלו האיש 'מאיזה מקום אתה'? אלא כנ"ל, שרבי יוסי בן קסמא לא רצה להשאר במקומו, וכבר החזיק בדרך לילך ולהרביץ תורה במקום אחר.

ורבי יוסי פירש דבריו, שלא יסתפק רק לקבל אלף אלפים דינרי זהב, ולכן התנה בפירוש "תנאי קודם למעשה", לומר להם שיעשו את עירם שתהיה מקום תורה.

ומיושב מה שאמר "אפילו אתה נותן לי כל כסף וזהב", והקשו המפרשים הלא זוהי מדת 'נפש רחבה' כבלעם הרשע? אלא כנ"ל, שמדגיש ריב"ק, שאין הכסף סיפוק נפשו ומגמתו, אלא שליחותו הוא להפוך העיר להיות מקום תורה.

וכן מוכח מלשון הגמרא "היו מהלכין בדרך והגיע לפלטיא ... שוב פעם אחת היו עולים לירושלים" (מכות כד, א) - שבסיפור השני הלכו במכוון לירושלים, אבל לפני זה לא הלכו בכוונה מתחילה לילך לרומי, אלא היו "מהלכים בדרך" (אף שלפעמים הלכו הזקנים לרומי להשתדל אצל הקיסר), שפעם זו היו מהלכים לתומם בא"י, ופתאום שמעו קולה של "רומי" שבארץ ישראל.

והנה כתב המהרש"א שלא שמעו קול ממש, שאי אפשר לשמוע בריחוק גדול כזה, אלא הכוונה שראו והכירו כח השפעתה של רומי בעיירות ומקומות שעל הדרך.

ויש להוכיח שאין זו עיר רומי ממש מכך שהיו מהלכין ושמעו קול המונה של רומי בריחוק ק"כ מיל, שאם היה זה בדרך לרומי שבאיטליא, שנבנה במקום ש'העלה הים שרטון', מסתמא באו דרך הים בספינה, ומצינו (ב"מ יא, א) דהיו החכמים באין בספינה, ודרך הים הרי לא שייך לשמוע השפעתה של "קול המונה של רומי" (כפירוש המהרש"א (אבל המהר"ל (נצח ישראל פכ"ו) כתב ששמעו ברוה"ק).

ולפי הנ"ל - שבאמת לא הסתגר לעצמו, הרי"ז מתאים למאמרו של רבי יוסי מן קסרי שדרש להשיב אנשים בתשובה בתוכחות נח ודור המבול, אף שהיו צוחקין ומהתלין ממנו.

וכן מצינו שרבי יוסי בן קסמא התעסק בדרכי ואופני קירוב, ממאמרו "גדולה לגימה שמקרבת" (סנהדרין קג, ב), להתנהג בדרך ימין מקרבת, לקרב ולא לרחק.