הגהות על לקו"ת מחסידים הראשונים

בספרי חסידים הראשונים (מאלו שהיו רגילים בכתיבת חידושיהם), נמצא ג"כ בתוך ספריהם וכתבים שלהם ביאורים והערות רבות על התו"א ולקו"ת. חלקם עדיין בכתובים וחלקם כבר באו בדפוס בתקופות שונות.

בין אלו שראיתי מהם הערות על הלקו"ת הם: הררי"א בעהמ"ס חנה אריאל, הרר"ה מפאריטש, הררא"י ריבלין בעהמ"ס אהלי יוסף, הרר"מ בעהמח"ס פני משה, הר"ר נחום טובי' מפיראטין (כתבן ועמקן גדול בדא"ח, קצת עניני חסידות ממנו נדפסו ב"פרדס חב"ד", ורוב ביאוריו שמסתכמים בגודל של כמה כרכים נמצאים עדיין בכתבי-יד). הררח"א ביחאווסקי (המו"ל של ס' דרמ"צ ועוד).

לע"ע לא נעשה נסיון עדיין לאסוף את כל הביאורים ע"פ סדר התו"א ולקו"ת ולאוספם אל מקום אחד.

[לא עמדנו כאן על הביאורים למאות ולאלפים (על כל דף מהתו"א והלקו"ת) אשר נמצאים בתוך דרושי רבותינו נשיאינו, שהם ג"כ לא נאספו עדיין אל מקום אחד ע"פ סדר דפי התו"א ולקו"ת. אבל אלו לפחות חלק גדול מהם צויינו בה"מראי מקומות" שנדפסו בהלקו"ת מהוצאת שנת תשד"מ ואחרי זה].

על לקו"ת פרשתינו נמצא ג"כ ביאור ארוך בס' חנה אריאל להרי"א מהאמיל בפ' אמור (כה, ב). והוא שם בכותרת: "לפסוק ונקדשתי. (עי' לקו"ת פ' זו)". ומתחיל: להבין שרשי הדברים בענין ג"פ קדוש, הנה מבואר ברע"מ פ' אמור (דצ"ג) באריכות ענין ג' קדושות הללו דישראל מקדשין לתתא עד דאסתלק רזא דשמים עילאין לעילא ונהיר ההוא קדש בהו וכדין אקרי קדוש וכו' ע"ש, ותוכן הכוונה יובן עפ"י הקדמה א' והוא הידוע מכהאריז"ל דיחוד או"א אינה אלא ע"י העלאת מ"נ דמס"נ ממש ויחוד זו"נ הוא ע"י מעהמ"צ כו'. עכ"ל. והמשך המאמר שם הוא תוכן ההמשך בלקו"ת אבל בסגנון אחר ויותר מבואר.

[מאמר ונקדשתי שבלקו"ת הוא הנחת המהרי"ל. ובסה"מ תקס"ג ע' שסו וע' שעד יש ג"כ ב' נוסחאות נוספות הנחת אדהאמ"צ והנחת הר"מ בן אדה"ז. וניכר שהרשימה בחנה אריאל היא הנחת אדהאמ"צ. אבל אין הס' תח"י כעת להשוות].

הרי"א מהאמיל הי' אצל אדה"ז ושמע מאמרים ממנו. ולא בדקתי עדיין אם רשימה זו על ביאור ונקדשתי מתאימה יותר לנוסחא מסויימת מהנוסחאות השונות שיש על לקו"ת.

וכן נמצא על לקו"ת פרשתינו בס' פני משה ע' קמג: אך יובן כל זה בהקדם ענין הבחירה מה הוא, כי מבואר בלקוטי תורה פרשת אמור (בביאור על פסוק והניף סוף פי"ג) וז"ל כי האדם הוא מבחינת תיקון אשר יש בו השראת אור א"ס כו', ולכן יש ג"כ באדם הבחירה, כי בחירה זו נלקחה ממקום גבוה מאד והוא בחינת הממשלה שהמלוכה והממשלה לחי העולמים, ע"ד כשעלה ברצונו הפשוט כו' ואין מעכב על ידו, וע"ד זה הוא בחינת הבחירה שניתן לאדם עד שאין מי שמעכב כו'. ומביא שם מענין זה בארוכה בתו"ח תולדות ד"ה ויתן לך וביאור הדברים בארוכה ע"ש. [ולא נלאה כאן את הקורא בציטוט ענינים ארוכים].

שמות הפרשיות בלקו"ת

הצ"צ דייק מאד בלשונו הזהב של אדמו"ר הזקן כידוע מכמה לשונות בתשו' הצ"צ ועוד. ועי' באוה"ת בחוקותי ע' תשו שכותב שם הצ"צ בתוך הדברים: יובן בהקדים עוד משל אחד כמו חכם הבקי באיזה מסכת כגון מס' יבמות. ומוסיף שם הצ"צ הגה"ה בזה הלשון: "(חייב אדם לומר בלשון רבו שהזכיר מסכת זו)". הלא אפילו בדבר שנראה לכאורה בתור דוגמא בעלמא, דייק בזה הצ"צ.

עד"ז ידוע ג"כ גודל דיוק הלשון בספרי הצ"צ (וגם באופן הציונים וההפניות שכותב הצ"צ לעיין במקום פלוני כו').

ונביא כאן דוגמא מאיזה ציונים מסוג זה, שאפשר לדייק בלשונו, בלקו"ת בפרשיות אלו:

א) בפ' אמור (לח, ב - ביאור ע"פ והניף), מציין לזוהר: "וזהו מ"ש בפ' מצורע דנ"ג ע"ב אדם דא שלימו דכולא". הנה כאן קורא הצ"צ את שם הפ' "מצורע" [כרגיל וכ"ה בשו"ע סתכ"ח ועוד]. אבל באוה"ת תצוה ע' א'תקסג קורא הצ"צ להפ' בזה"ל: "פ' תורת המצורע". [ועי' בהמובא בלקו"ש ח"ז ע' 100 מהרמב"ם ורש"י כו' שקוראים לפ' זו: "זאת תורת". ועד"ז בלקו"ש חכ"ב ע' 71 וע' 78].

[וכן ברוב המקומות וגם בלקו"ת קורא הצ"צ לשם הפ' בשם "מצורע"].

ב) ועד"ז כבר ציינתי על פ' ברכה שהצ"צ קוראו "פ' הברכה" או "פ' וזאת הברכה". וכ"ה גם בלקו"ת פרשתינו (בד"ה והניף שם) דף לז, ב. [באיזה מקומות באוה"ת נדפס "פ' ברכה". אבל אפשר שזהו מכת"י מעתיקים ולא מגוכי"ק הצ"צ]. עי' במ"ש על מהדורות הלקו"ת ב"כרם חב"ד" חוב' א'.

הציון "דף י"ו" וכיו"ב

באותה מדה יש לדייק על הלשון בלקו"ת פ' קדושים (דף ל, ד) שמציין: וזהו הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו בד"ה א' סי' י"ו כ"ז.

וכן נמצא הרבה בספרי הצ"צ שמציין לדפים ופרקים: י"ו, קי"ו, ולא כמו שנהגו כעת לציין "ט"ז" ו"קט"ז" כו'. [ובמקומות שנדפס כן הוא ע"פ גוכי"ק הצ"צ].

וממה שהצ"צ כותב לפעמים "י"ו", מוכח לכאו' שכן נהג גם אדה"ז. וראה בשו"ע אדה"ז או"ח בדפוס הראשון שנדפס שם מספר הסימן "י"ו" [אולם אח"כ שם נדפס סימן "קט"ז" ולא סימן קי"ו]. ואם כי בכלל בזה עשו המדפיסים כרצונם, אולם יותר מסתבר אשר המדפיס [או מי שהעתיק את השו"ע מכת"י המחבר] יחליף מ"יו" ל"טז", ואינו מסתבר שיחליף מט"ז לי"ו.

וכן בדפוס הראשון של התניא, נדפס שם ציון הפרק "יו" (ולא ט"ז כבדפוסים שלנו ועי' תניא ספל"ב), וכ"ה ציון הפרק "יו" בכמה כת"י קדומים של התניא [ראה ס' "תניא מהדו"ק" ע' קיג. ובאוה"ת תרומה (כרך ח') ע' ג'נה ג"כ מציין ג"כ: בסש"ב פרק י"ו בענין מחשבה טובה כו']. ומסתבר שבגוכי"ק המחבר הי' רשום י"ו. כי קשה להניח אשר בכת"י המחבר הי' רשום "טז" והמדפיס או המעתיק יחליפו ל"יו".

אולם בגוכי"ק אדהאמ"צ שראיתי מציין ט"ז ולא י"ו. וכן בהרבה מקומות גם אצל הצ"צ ובפרט אצל רבותינו נשיאינו שלאח"ז.

ועי' בשד"ח כרך י' בתחילתו (קונטרס באר בשדי) שמביא בארוכה מכמה מחברים בענין אופן כתיבת שם י"ה וכו', ועד"ז בשו"ת מנחת יצחק ח"ט סס"ב. אבל אי"ז שייך לנדו"ד אודות "י"ו".