ברוקלין, נ.י.
במכתב כ"ק אדמו"ר מיום י' סיון תשל"ז (הנדפס בקובץ ניצוצי אור ע' 74), כותב בענין הסיפור דהרבנית דבורה לאה בת אדה"ז:
"בענין ה"חילוף" וכו' - הרי פשוט שאדה"ז לא דרש זה מבתו או מחסידיו, אלא לאחרי שהתנדבו לא הי' בידו להשיב. וידוע שכבר נתפשט המנהג במדינותינו מלפנים שהיו "מנדבים" שנים ועושים חילופים. וכנראה שכת"ר לא ירד לתוך הדברים כדבעי, ולפעמים גם הלשון אינו מדויק כל צרכו".
ויש להעיר בזה מהסיפור הידוע של הסבא משפאלי, שגם אודותו מסופר שהי' במצב של סכנה ואחד מחסידיו נתן נפשו עבורו, (ולפי אחד הנוסחאות הי' זה ע"פ בקשתו וא"כ לא שייך על זה מ"ש רבינו שאדה"ז לא דרש זה מבתו).
ולכאורה קושיית השואל בזה היא, דבשלמא האדם העושה את ה"חילוף" הרי זה כמו מי שמוסר נפשו להציל את חבירו, אבל מצד האדם הניצול לכאורה יש כאן חשש שמציל עצמו בחיי חבירו.
והנה פשוט שבמצב של גרימה לנטילת נפש מישראל באופן טבעי אין מקום ליישב ש"לאחר שהתנדבו לא הי' בידו להשיב". ועכצ"ל שמכיון שאין זה מעשה בדרך הטבע, ליכא בזה משום חשש. ולכאורה הוא משום ש"תורה לא בשמים היא". ואם כן קצת יש לעיין לאידך גיסא, מהו ההפרש אם דרש זה מבתו או שרק לא השיב פניהם ריקם לאחר שהתנדבו. ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה.