מעיון ב"אוצר מנהגי חב"ד" (להר"י שי' מונדשיין) על חגה"ש ע' רפט - תחת הכותרת "האיחולים לקראת החג" - עולה בפשטות, אשר האיחול של "קבלת התורה בשמחה ובפנימיות" הרי"ז בעיקר חידושו של כ"ק אדמו"ר (ועי' במה שמציין שם, וגם ב"הלכות החג בחג" להרמ"א שי' זעליגזאן למקומות בשיחות קודש של רבינו שמבאר ל' האיחול).

ורק להוסיף בקצרה אשר הנוסח "קבלת התורה בשמחה ובפנימיות", עם כל המשתמע, מתאים מאד לעבודתו וכו' של כ"ק אדמו"ר, שהרי:

דוקא "שמחה פורץ גדר" - ענין של "ופרצת", להגיע אל ה"חוצה שאין חוצה למטה הימנה", ויחד עם זה להביא לו "הפנימיות" - ובל' רבינו "המעין עצמו", וכמבואר בארוכה בשיחותיו הקדושות.

וכמו שהוא ביחס אל הזולת, כמו"כ מובן ביחס להאדם עצמו:

שיקבל התורה באופן שפועל גם על חלק הכי חיצוני שלו - "בכל דרכיך דעהו" (כל' רבינו בכמה משיחותיו הק'), שמגיעים לזה רק ע"י מדת השמחה וההתפשטות. והפעולה היא מהחלק הכי פנימי שלו.

ובעצם תלוים הם זב"ז, שרק הפנימי ביותר שבאדם, בעולם ובתורה ("עשן" וכו' דמ"ת), (ובל' המורגל "הגבוה ביותר") - מגיע גם לה"חוצה ביותר" ("יורד למטה ביותר"), וכ"ז ע"י שמחה דוקא - "קבלת התורה בשמחה ובפנימיות".

והרי"ז גם הנקודה דביאת משיח - "מלאה הארץ דעה" דפנימיות התורה, תורתו של משיח, ודוקא בזמן ש"אז ימלא שחוק" - "בשמחה ובפנימיות".