"הצ"צ בספרו לבנו אאזמו"ר מאורע מחייו, סיים: מיט דעם וואס מען העלפט א אידען אין פרנסה, אפילו פארדינען זיבעציג קאפיקעס (מטבע קטנה ברוסיא) אין א קעלבעל, איז אלע שערי היכלות העליונים זיינען פאר איהם אפען. כעבור כמה שנים סיפר אאזמו"ר כל הנ"ל לאאמו"ר והוסיף: מ'באדארף אפילו וויסען די וועג צו די היכלות העליונים, נאר דאס מאכט ניט אויס, עס דארף זיין דער עיקר, העלפען בלבב שלם מיט א געפיל, האבען א געשמאק אין א אידען טאן א טובה".

א אידען אין פרנסה, אפילו פארדינען: יש להעיר עפמ"ש הרמב"ם הל' מתנות עניים, שזהו דרגא הכי נעלית בצדקה, להקימו על רגליו.

כעבור כמה שנים . . נאר דאס מאכט ניט אויס: ויש לבאר, שענין זה נתחדש ע"י הנשיא שבדור שלאחרי הצ"צ. וי"ל, שעי"ז מבטא ומגלה הרבי מהר"ש עוד עילוי נפלא במעלת טובת הזולת, שאף שיש תנאי מסויים, אעפ"כ לא יחסר המזג.

העלפן בלבב שלם מיט א געפיל: זהו הרגש במדות שבלב.

האבן א געשמאק: כח התענוג שהוא כח הכי עליון, והיינו שטובת הזולת צריכה לחדור כל כחות נפשו עד בעומק פנימה (כח התענוג).

בענין של געשמאק לפעול בטובת הזולת, יש להעיר מהיום יום- ו' אדר א': "עס איז א מעלה נפלאה, וואס דער אויבערשטער ב"ה איז מזכה און מען קריגט א חוש מיט א געשמאק א אידען א טובה טאן, ביז אז יענער ווערט בא אים טייערער ווי ער בא זיך".

ויש להעיר, ע"ד השייכות ליום זה - יום ההצלה של הרבי והרבנית - שכידוע הנה לפני הגיע הרבי לארה"ב, עזר לכמה יהודים באירופה עם נייר (ויזה?) ע"י שהלוה זה לכמה מבני ישראל, כדי שעי"ז יתאפשרו לצאת בהקדם הכי אפשרי.

וי"ל, שזהו מה שהרבי מדייק כאן בשם הצ"צ, וכידוע שבכל אירועי ימי חייו (החל מיום הולדת אביו, אמו, יום חתונתם וכו') מוזכר שם אימרה בשם הצ"צ.