בגליון תתמז (עמ' 89 ואילך) הביא הת' ש.ל. את המובא ב'היום יום' ט"ז מנחם אב, שבו כותב כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, וז"ל: "...פנימיות התורה נקרא אש, ומהאש - נרתעים. לכן על המשפיע ללכת אל המקבל ולומר לו: אל תירא "כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא". והקשה שם, שלכאורה לא מובנת טענת ופניית המשפיע באומרו אל תירא, היות כי "ה' אלקיך אש אוכלה הוא", דלכאורה אדרבה זהו טעם שיצטרך לירא ולפחד?

וביאר שם, שכוונת רבינו הוא לרמז לפרשת עקב (שזאת הפרשה שבה נאמר פתגם זה) שכתוב "ולדבקה בו" (דברים יא, כב) ופי' רש"י שם "אפשר לומר כן? והלא אש אוכלה הוא, אלא הדבק בתלמידים ובחכמים, ומעלה אני עליך כאילו נדבקת בו".

ועפי"ז רצה לבאר שלזה רימז הרבי ב'היום יום', שפנימיות התורה נקראת אש ובמילא יש ממי לירא, אולם הדבק בת"ח נחשב אז כאילו נדבק בה' אלקיך - אש אוכלה. ובמילא אין שום מורא. עכת"ד.

והנה, לא משמע כלל מלשון 'היום יום' שזוהי כוונתו, שהרי לשונו הקדוש הוא: "אל תירא כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא" - דהיינו, שהעובדה שה' הוא אש אוכלה, זוהי סיבה למה שלא יפחד (כמו שאכן הבין בשאלתו). ולפי מה שכתב הוה לי' למימר שאע"פ שה' אלקיך אש אוכלה הוא מ"מ יש דרך אחרת לידבק בו?

ועוד, לפי הפתגם והשיחה הנ"ל משמע (סה"ש ה'ת"ש עמ' 83) שזוהי האחריות של המשפיע להראות ולהסביר למקבל למה פנימיות התורה גופא זה לא דבר מפחיד ואין סיבה לירא כלל. ולפי מה שביאר, המשפיע אינו מבאר מעלת פנימיות התורה, ומדוע אפשר לו ללמוד זאת, אלא מבאר כיצד שייך להתקרב לה' אלקיך ע"י דיבוק ת"ח - ולכאורה אין זה הכוונה כאן ב'היום יום'?

ואולי אפשר לבאר בפשטות הפירוש ב'היום יום':

מבואר בחסידות, שזה לעומת זה עשה אלקים ובכל דבר יש ב' בחינות, בחי' החיובית ובחי' השלילית. וי"ל שבטבע האש, שהוא לשרוף ולכלות, יש ג"כ ב' בחינות הפכיות: מצד אחד האש הוא הורס, מחריב ומאבד כל דבר שמתקרב אליו, וזהו בחי' ה"לא טוב" והשלילי שבו. אולם מצד שני, יש בזה צד חיובי דהיינו שהוא מכניס ומקרב כל דבר, עד כדי כך שבחסידות מבואר שהלהב והאש מתעורר ברעש גדול, אפי' מדבר המועד לו כמו מים וכיו"ב. ואם מוסיפים עצים אז נכלים העצים מיד ונכללים ונהיים חלק מהאש. משא"כ דברים אחרים כמו מים שאין בטבעו להכניס ולכלול כל דבר, כגון שמן שאינו יכול להתערבב איתו.

וזהו מה שהמשפיע צריך לעשות. עליו להסביר למקבל שאע"פ שפנימיות התורה נחשבת לאש ובד"כ מפחדים מאש, זהו משום שיש בו צד השלילי דהיינו שהוא הורס ומחריב. אמנם, בפנימיות התורה אין צד שלילי ויש בו רק צד החיובי "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא" - דהיינו שמכניס וכולל כל דבר. ופנימיות התורה מלמדת איך שכולם שייכים ליכלל בתוך האש הגדולה של אלקות, רק שצריכים לגלות פנימיות האדם, ומזה אין למקבל ממה לפחד כלל, משום שודאי רצונו להכלל ולהיות חלק מאש זה, כמבואר בתניא פרק י"ט שכל נשמה רוצה בעצם לעלות למעלה, הגם שתהי' אין ואפס ותתבטל שם המציאות לגמרי וכו'.