בפירוש הראב"ע פ' יתרו על הפסוק "אנכי ה' אלקיך", כותב שיש שני סוגי מצוות, מצוות שהם נטועים בשיקול הדעת, "והדרך השנית מצות הנעלמות ואין מפורשות למה צוו, וחלילה חלילה שתהי' מצוה אחת מהן מכחשת שיקול הדעת, רק אנחנו חייבים לשמור כל אשר צונו השם בין שנגלה לנו הסוד בין שלא נגלה, ואם מצאנו אחת מהן מכחשת שיקול הדעת, איננו נכון שנאמין בו כי הוא כמשמעו, רק בספרי חכמינו ז"ל נבקש מה טעמו, אם הוא על דרך משל, ואם לא מצאנו זה כתוב, נבקש אנחנו ונחפש בכל יכלתנו אולי נוכל לתקן אותה. ואם לא יכולנו נניחנה כאשר היא ונודה שלא ידענו מה הי'. כמו ומלתם את ערלת לבבכם, וכי הוא צונו שנרצחנו כאכזרי, וידענו דעת ברורה כי כל המצוות שאינם חייבות משיקול הדעת סוד אחד יש לכל אחד מהם, ואם נעלם ממנו.. יוכל המשכיל שהשם פקח עיניו לדעת מדברי התורה סוד כל המצוות".

ולכאורה לפי דברי הראב"ע הללו כל ההפרש בין חוקים ומשפטים הוא רק שהחוקים טעמן עמוק יותר, אבל אי אפשר שיהי' היפך "שיקול הדעת", ועד שלדעתו אם יש בתורה דבר שנראה מנוגד לשיקול הדעת, אנו מוציאים אותו מדי פשוטו.

ויש לעיין האם בענין זה אין הלכה כראב"ע, שהרי ע"פ יסודי החסידות יש דברים במצוות המנוגדים לשיקול הדעת של השכל, ומ"מ אין מוציאים אותן מדי פשוטם, או שמא ע"פ חסידות יש למצוא הסבר גם בדברי הראב"ע, דבעומק יותר כוונתו לענין של "שיקול הדעת" ע"פ פנימיות התורה, ולכן "ומלתם את ערלת לבבכם" אינו כפשוטו לא משום שהוא מנוגד לשכל האנושי ח"ו אלא משום שהוא מנוגד לשכל התורה*.