שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק
כ"ק אדמו"ר סיפר בהתוועדות קיץ תשמ"ו (נעתק בספר 'ימי מלך' כרך א' עמ' 132):
"זכורני בהיותי ב"חדר" שהיו אומרים "בדיחה" בקשר ל"דין-תורה": ...שכאשר באים לרב עם שאלה בעניני "איסור והיתר", והרב פוסק לאיסור, מקבלים את הפסק-דין ללא כל ערעור, אפילו כאשר מדובר אודות "הפסד מרובה", ואילו כאשר שני יהודים באים ל"דין-תורה", הנה גם כאשר מדובר אודות סכום פעוט ... טוען זה שהתחייב בדין, וצועק ככרוכיא, על ה"עוול" שעשה הרב .. והתירוץ לזה ... לא על ההפסד שלו צועק ככרוכיא, כי אם, על הריווח של חבירו!..."
ולהעיר שמקורה של אימרה זו בספר יערות דבר דרוש ה' - לימי הסליחות (פיסקא המתחלת "ולכך אמרו במדרש"):
וז"ל: כאשר אמרתי פעמים רבות, אם יבוא אדם לשאול לחכם מאן דהוא שקרו לו טריפות בביתו או חימוץ בפסח, והוא יורה לו להשליכו לנהר, אף שהוא הפסד מרובה לא יצפצף פה לנגדו כלל, ואילו ידין בין איש לרעהו וידין ליתן לחבירו עשרה זהובים, הלא ילך בפלילים ויתריס נגד הדיין וישמור לו איבה. והטעם הוא כי זהו שהולך לאיבוד וטמיון אינו מקפיד כלל ומברך למי שנתן תורה, אבל בזה שמגיע הדבר לחבירו בזה קנאתו גדולה, עד שקשה לו לשמוע בקול הדיין. עכ"ל.
Download PDF