ידוע מ"ש רבינו באג"ק (ח"ט ע' סה) אודות סיפור ר' אמנון ממגנצא שפסק דינו במה יענישוהו (דהיינו כריתת הלשון והידים וכו') ש"צריך עיון אם אמיתי הוא, כי אסור לחבול בעצמו".

ויש שהעירו מהידוע, שחסידי אשכנז הקדמונים היו נוהגים לקבל על עצמם יסורים מסוג זה (למרות האיסור לחבול בעצמו), וכמפורש גם במאמר רבינו הזקן ד"ה "פירוש מסירת נפש" הנדפס בס' מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקו, "וכמעשה תלמידי ר"י החסיד שהלכו במקומות חיות רעות ונהרגו, וקבלו על עצמם זה מפני שעברו על דאשתמש בתגא חלף", ובמ"מ שם הובא המקור לזה בשו"ת יכין ובועז לריצב"ש סקל"ה, כנפי יונה ח"א אות קי, מקור חסד על ספר חסידים סר"ה אות ה'.

ואולי יש לחלק, דבסיפור ר' אמנון הרי עשה זה בפני הצר הגוי, ויש בזה גם משום חילול השם, ואילו בסיפור חסידי אשכנז הי' זה במקומות נידחים שיש בהם חיות רעות. אך עדיין צ"ע.