בס' 'שערי המועדים' בהוצאת 'היכל מנחם' הופיעו כרכים מתורתו של כ"ק אדמו"ר, בכותרות 'חג הפורים' ו'חג החנוכה'. וצריך בירור אם ראוי להשתמש בשם זה עכ"פ בחומר תורני.

סיבת השימוש הנפוץ בתיבה זו, מכיון שבעברית של ימינו משמש התואר 'חג' כשם-נרדף לתואר 'יום-טוב'. במילון 'אבן שושן' יש לתיבה זו ג' משמעויות: א) יום-טוב, יום שמחה שנקבע לזכר מאורע חשוב.. ב) כינוי רווח במקרא ובתלמוד לימי חג הסוכות. ג) קרבן שהיו מקריבים לפנים על המזבח ביום חג.

במובן התורני, חג הוא הקרבת קרבן חגיגה ("שיקריב שלמים ביום-טוב הראשון של חג כשבא להיראות" - רמב"ם חגיגה פ"א ה"א). וגם על-דרך הפשט, מפרש ראב"ע כך במקומות רבים שנזכר חג, כמו: "ויחוגו לי במדבר" (שמות ה,א. וראה שם כג,יד), "ליום חגנו" (תהלים פא,ה). וכן ברד"ק (ישעיה כט,א) ועוד.

מאידך, בלשון חז"ל שם זה משמש לפעמים גם במובן 'יום-טוב': "איזהו חג שהחודש מתכסה בו - זה ראש-השנה" (ר"ה ח סע"א, ואולי רק ביו"ט שמקריבים בו קרבנות? ראה ראב"ע דלעיל עה"פ). וגם "חוגו חגא" (בארמית) משמעותו: "להרבות שמחה" (רש"י חגיגה י ע"ב), או לרקוד (תוס' שם, מהפסוק "יחוגו וינועו כשיכור").

המלבי"ם ריש ס' ויקרא, בכלליו 'אילת השחר' סי' תקמה, כתב: "ושם חג חל על החגיגה שהיו מקריבים בימי מועד, ר"ל שלמי שמחה, וע"כ ר"ה ויוה"כ לא נקראו בשם חג בשום מקום" עכ"ל. ובשולי דבריו: א) הלשון "שלמי שמחה" צ"ע, ודאי כוונתו לשלמי חגיגה. ב) בקשר לר"ה - ראה לעיל, ואולי כוונתו שלא נקראו כך בתנ"ך.

והנה ימי החנוכה והפורים נקראו "יום טוב". חנוכה - במגילת תענית (פ"ט. שבת כא,ב), פורים - במגילת אסתר (ט,יט). אבל בגמרא (מגילה ה,ב) אמרו שלבסוף לא נזכר שם 'יום טוב', כי איסור מלאכה לא קיבלו עליהם. מאידך, במגילת תענית מופיע הביטוי 'ימים טובים' הן על חנוכה והן על פורים (אבל - גם על תאריכים נוספים). ואולי לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד*.

*) ויש להעיר, אשר בתורת רבותינו נשיאינו נמצא לשון זה, פעמים ספורות, ראה: ספה"מ תרפ"ו עמ' קסד: "ולהבין ענין חג החנוכה בכלל", ואג"ק כ"ק אדמו"ר חלק כח עמ' פא "לדעת שחג החנוכה אינה רק לזכר דברים..", ושיחת מוצש"ק ח"ש תשל"ח אות לד (לה"ק -הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר) "בענין חג החנוכה . .".המערכת