בהגליון דשבת חנוכה [תשפו] הביא הרי"ד קלויזנר את דברי הילקוט שמעוני בפרשת שלח ד"ויאמר ה' אל משה - לרבות יחידים", ומביא פי' ה'משך חכמה' דיחידים היינו תלמידי חכמים כמבואר בתענית (י, א) וסד"א שהם פטורים מציצית דכתיב בה ולא תתורו, והם לא נחשדו על כך, קמ"ל שאף הם חייבים. ובספר ציצית ותכלת הקשה עליו שזה דוחק דהרי אמרו (סוכה נב, א) כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.

ומתרץ הרב קלויזנר ע"פ מ"ש כ"ק אדמוה"ז בתניא פרק כ"ז על הפסוק ולא תתורו "ואין הכתוב מדבר בצדיקים לקראם זונים ח"ו אלא בבינונים כיוצא בו שנופלים לו הרהורי ניאוף במחשבתו בין בהיתר כו' ועל כן אל ירע לבבו על שאינו במדריגת צדיק" כו' עיי"ש. וזהו כוונת המשך חכמה דסד"א שצדיקים פטורים מציצית משום שאצלם ל"ש הכתוב דולא תתורו, משא"כ הגמ' בסוכה מדבר בבינונים עכ"ד.

ולפענ"ד א"א בזה ליישב את המשך חכמה משום דגם אם היה המשך חכמה אומר דקאי על צדיקים, הרי כמדומני שבבית מדרשו של ר' מאיר שמחה לא פירשו צדיק ובינוני כמו שמפרש אדה"ז בתניא, ועל מה שאצלם נקרא צדיק אפשר לומר כלשון אדה"ז שם "והלואי היה בינוני" ופשוט שדוקא על צדיק מסוג המבואר בתניא מוסבים דברי אדה"ז דאין הכתוב מדבר בצדיקים, דאפי' על בינוני שבתניא דלא עבר עבירה מימיו וכו' (ובזה גופא יש ריבוי דרגות) שייך לומר ולא תתורו כמבואר שם בתניא -

ובפרט שהמשך חכמה מפרש דיחידים היינו תלמידי חכמים, ואינו אומר צדיקים, משום שהלשון יחידים מצינו בגמ' תענית הנ"ל לגבי התחילו היחידים להתענות, והגמ' שם מפרשת דיחידים היינו רבנן, וממילא בודאי יש לתמוה דהרי בסוכה שם מביאה מעשה בקשר לאביי גופא ע"ש היטב (וראה ביאור נפלא ע"ז בספר מאמרי אדה"ז על מאמרז"ל עמ' פה ואילך) היינו דגם (ובפרט) על ת"ח אמרו דכל הגדול מחבירו יצרו גדול כו' וממילא דברי המשך חכמה עדיין צריכים ביאור לפענ"ד.