בד"ה שלום רב שבסה"מ מלוקט ח"ב ע' רו-ז הע' 99 (סה"מ תשל"ח ע' קז): "וזה שאדה"ז לא כתב זה "בשם אומרו" . . כי מצינו כן בכו"כ גדולי ישראל. ואבוהון דכולהו - ר' אליעזר הגדול, שברובם ככולם דמאמריו לא הזכיר שם רבו - אף "שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם" (סוכה כז, ב. וש"נ) . . ואולי יש לבאר זה בב' אופנים. א) ע"ד שאמר ר' אלעזר לר' יוחנן "תלמידך יושב ודורש סתם והכל יודעים כי שלך היא" (יבמות צו, ב)". עכלה"ק הנוגע לעניננו.

והנה, מ"ש "ע"ד שאמר ר' אלעזר לר' יוחנן" - זה אינו, כי ביבמות שם איתא שר' יעקב בר אידי אמרו לר' יוחנן אודות ר' אלעזר [תלמידו של ר' יוחנן] (שר' יעקב בר אידי נכנס לפייס ר' יוחנן אודות מה שר' אלעזר אומר תורתו (של ר' יוחנן) ואינו אומרו בשמו)".

ומעניין, כי הערה זו רובה ככולה לקוח ממאמר המוסגר שבהמאמר כפי שהונחה בשעתה (הנחת התמימים בלתי מוגה), ושם איתא "ר' אליעזר לר' יוחנן", וכנראה שהי' טעות של הבחור הזעצער ממ"ש לפנ"ז "ר' אליעזר הגדול". ומי ששינה "ר' אליעזר"1 ל"ר' אלעזר" (אולי כי חשב כי ר' אליעזר תנא הוא ור' יוחנן הי' אמורא) לא הסתכל בפנים הגמ' שאינו בכלל כמ"ש.

דא"ג, דבסרט הקלטה אמר הרבי "תלמידו של ר' יוחנן בשם ר' יוחנן" הי' כמו יהושע שדורש סתם כו'. ומסתמא יתקנו הנ"ל.

בד"ה כימי צאתך תשל"ח (מוגה) ס"ג (סה"מ תשל"ח ע' רנ) איתא: כמ"ש לעושה נפלאות גדולות לבדו ואמרו רז"ל אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו. ומציינים לנדה לא, א).

ושם: "דאמר רבי אלעזר: מאי דכתיב עושה נפלאות (גדולות) לבדו וברוך שם כבודו לעולם - אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו".

ולכאורה היינו טעמא שתיבת גדולות הוא בסוגריים, כי בפסוק שמסיים "וברוך שם כבודו לעולם" שבתהלים (עב) לא כתיב גדולות. כי אם הפסוק שמסיים כי לעולם חסדו (תהלים קלו).

ומפרש"י ד"ה לבדו (הוא לבדו יודע שהוא נס אבל בעל הנס אינו מכירו) יוצא שהדרשה הוא מתיבת לבדו, א"כ שפיר יכולים לדרוש כנ"ל מהפסוק שבתהלים קלו, אלא שהגמ' לא דרשה כן. ובהנחת המאמר בלתי מוגה איתא "לעושה נפלאות לבדו".

1) המעיין ביפ"ע, יראה שמציין לירושלמי: ברכות פ"ב ה"א (ושם: ר' אלעזר). שקלים פ"ב ה"ו [לפנינו: ה"ה] (ושם: ר' אליעזר). מו"ק פ"ג ה"ז (ושם: ר' אלעזר). ואכ"מ.