באגה"ק (סכ"ד) בתחלתו כותב וז"ל: "אהובי אחיי וכו' ואל יעשה אדם עצמו רשע שעה אחת וכו' להקהל ולעמוד לפניו בשעה זו שהיא עת רצון לפניו להתגלות לבוא אל המקדש מעט וכו' ולהמצא לדורשיו ומבקשיו ומיחליו, והמספר בצרכיו מראה בעצמו שאינו חפץ להתבונן ולראות בגילוי כבוד מלכותו וכו'". עכ"ל.

והנה בהתרגום האנגלי של התניא מעיר על התיבות "והמספר בצרכיו (מראה בעצמו וכו')" וז"ל (בתרגום מאנגלית): מי שמרכז תפלותיו על חסרונות עצמו וצרכי עצמו, עכ"ל.

ולכאו' אין זה כוונת אדה"ז, כי אין כוונתו באגרת זה לשלול הענין של תפלה בעד צרכי עצמו, כ"א לשלול מי שבא לביהכ"נ ובשעת התפלה מדבר הוא עם חבירו אודות צרכי הגוף וכו'.

הן אמת שמבואר בכ"מ החסרון של מי שמתפלל בעד צרכי עצמו, מיוסד על התיקוני זהר ותורת הה"מ וכו', ומבואר בארוכה בשיחות כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע (ראה לדוגמא: לקו"ש חי"ט ע' 293, חכ"ג ע' 217 ואילך) - אבל אין זה תוכן אגרת זו.

וגם פשוט שאי"ז מתאים עם זה שאדה"ז כותב "ואל יעשה אדם עצמו רשע שעה אחת וכו'", שקוראו "רשע", וגם אח"כ כותב "ונעשה מרכבה טמאה לכסיל העליון", והרי דבר זה אין לומר על מי שמתפלל בעד צרכי עצמו, כ"א על מי שמדבר עם חבירו בביהכ"נ בעת התפלה בנוגע לצרכי עצמו. וגם אי"ז מתאים עם סוף האגרת "על כן שליחותייהו דרז"ל קא עבידנא לגזור גזירה וכו' שלא לשוח שום שיחה בטילה משיתחיל הש"ץ וכו'", ואם הכוונה למי שמתפלל בעד צרכי עצמו מה זה נוגע שע"כ לא ישיח שום שיחה בטילה וכו'.

ופשוט שהכוונה למי שמדבר עם חבירו בנוגע לצרכי עצמו, וכמפורש בספר "שיעורים בס' התניא" בארוכה.

ועפ"ז גם אין מדוקדק התירגום של המילה "והמספר (בצרכיו)", שמתורגם שם שהוא מלשון ספירה, HE WHO RECOUNTS HIS NEEDS, שאין בלשון זה שום רמז שמדבר עד"ז (עם חבירו), ואפ"ל גם שעושה כן במחשבתו לה' - וזה מתאים לשיטתו הנ"ל שמתפלל ע"ז - כ"א ר"ל הכוונה בזה שהוא מל' סיפור ודיבור, שמספר ומדבר ע"ז עם מישהו אחר. ולכן יותר מתאים כפי שמתורגם בההוצאה האנגלית של "שיעורים בס' התניא" HE WHO SPEAKS OF HIS NEEDS. ומדויק הוא יותר בההוצאה המקורית של "שיעורים בס' התניא" באידיש (כפי שהוכנס לכ"ק אדמו"ר להגי') וז"ל: "און דער וואס דערציילט אין זיינע אייגענע באדערפענישן (ער רעדט וועגן זיינע באדערפענישן)", שבזה יותר מודגש (אף שלא בפירוש), שמדבר עד"ז עם חבירו.

ובאתי רק להעיר.

שמעתי מהרה"ח ר' מאיר שיחי' הארליג שפעם לא הי' הרה"ח אברהם בלעסאפסקי ז"ל נוכח בההתוועדות ושאל כ"ק אדמו"ר עליו באמרו "הלא ראיתיו בתפילה?" וענו שלא הרגיש טוב ומשו"ה לא הגיע לההתוועדות. וענה כ"ק אדמו"ר אם לא הייתי מפחד הייתי אומר שיותר חשוב להגיע להתוועדות מלהגיע לתפילה.

והנה לכאורה סיפור הנ"ל הוא דבר המתמי' דאיך שייך לומר שיותר חשוב לבוא להתוועדות מלתפילה. ועוד צ"ב הלשון שרשום בזכרונו "אם לא הייתי מפחד הייתי אומר" דלכאורה מהו פירושו.

ואולי י"ל דהוא גמ' מפורשת בברכות (כח, ב) "רב אויא חלש ולא אתא לפרקא דרב יוסף, למחר כי אתא, בעי אביי לאנוחי דעתי' דר"י, א"ל מ"ט לא אתא מר לפרקא, א"ל דהוה חלש ליבאי ולא מצינא, א"ל אמאי לא טעמא מידי ואתית. א"ל לא סבר לה מר להא דר"ה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין. א"ל איבעי לי למר לצלויי צלותא דמוספין ביחיד ולטעום מידי ולמיתי. א"ל ולא סבר לה מר להא דאר"י אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור א"ל לאו איתמר עלה אר"א בצבור שנו" ע"כ.

והיינו שמפורש שאם יש ברירה או להתפלל מוסף בצבור אבל לא ילך לפירקא דרב יוסף (שהי' דורש בין שחרית למוסף. כמבואר ברש"י שם) או להתפלל מוסף ביחידות ועי"ז יוכל לטעום מידי ולילך לפירקא דרב יוסף עדיפי להתפלל ביחידות ולילך לפירקא דרב יוסף.

והנה ברש"י שם ד"ה "לא" מפרש שרב יוסף הי' ראש הישיבה בפומבדיתא והי' דורש בשבת קודם תפלת המוספין. ולכאורה יש להסתפק האם הא דעדיף לילך להשיעור ולהתפלל ביחידות הוא מצד התורה שישמע או בגלל זה שהי' ר"י ה"ראש ישיבה" וממילא כשהוא דורש עדיף לילך לשם דאי משום ת"ת עצמו הרי אפשר ללמוד בביתו.

ועפי"ז אולי יש מקום לבאר הל' "אם לא הייתי מפחד הייתי אומר" והיינו שזהו בדוגמת עובדא הנ"ל וממילא עדיף ללכת לההתוועדות מלתפילה.

ב'התוועדויות' תשמ"ח ח"ב ע' 501-503 העיר כ"ק אדמו"ר זי"ע בקשר לסיפור שסופר אז על חסיד של הר"נ מטשערנאביל שלא הניח לחסיד שלו לבוא אליו משך זמן וכו' כדי שיזכה לעשירות, והעיר הרבי שלא מסתבר, ובפרטי הסיפור כנראה נפל שיבוש וטעות, שלא היה זה משך זמן, ועוד.

ולהעיר שלמרות הנ"ל נדפס הסיפור הנ"ל בצורתו הקודמת בספר "דערצייל מיר א מעשה" של הר"נ מינדל (הוצאת המרכז לעניני חינוך, תשנ"ד) חלק ב' ע' 157-162 בכותרת "אז ס'איז באשערט עשירות". ותקוותי שיתוקן במהדורות הבאות של הספר.

עדיין לא התפרסם ספר התולדות, ביוגרפיה רשמית על כ"ק אדמו"ר זי"ע, מפני שרוב המסמכים, הרשימות וכו' הקשורים לשנותיו הראשונות של הרבי, נמצאו אצל הרבי, ועד היום אין גישה אליהם. עם זאת ייזכר לטוב הרה"ת מרדכי מנשה שי' לאופר, שאסף את כל המסמכים, הסיפורים והעדויות שהגיעו לידיעתו, והדפיסם בסדרת הספרים "ימי מלך". להלן אני רושם כמה הערות על הספר חלק א' על פי סדר השנים.

תרפ"ז

מ'ימי מלך' פרק שביעי (ע' 185 ואילך) נעלם סיפורו של החסיד ר' אלכסנדר בן-נון ששהה בשנת תרפ"ז כחצי שנה ביקטרינוסלב. הוא סיפר על זכרונותיו מפגישותיו עם הרבי באותו זמן ('רשת חב"ד מס' 9, י"א ניסן תשמ"א, ע' 4): הוא למד אז באוניברסיטת לנינגראד, כמדומני הנדסת מחצבים, והגיע הביתה לחופשה קצרה. תמיד ראו אותו חבוש מגבעת, רציני, מופנם, כמי שדרכו סלולה לפניו. לא התערב בעניני הבית, סידורים, קניות וכו' והקדיש עצמו אך ורק ללימודיו.

לזה מצטרף מה שנעתק ב'ימי מלך' ע' 410 מ'אמונה ומדע' ע' 142 שבו הרבי מזכיר שהוא היה סטודנט ברוסיא. גם מדבר שם על מהות הסטודנטים הרוסים. וראה גם אג"ק ח"ז ע' שיט שכותב שהכיר מקרוב את מוסדות האוניברסיטה ברוסיא.

תרפ"ח

ב'ימי מלך' ע' 330 נמצא הסיפור על מבחן לסמיכה והשגות על קונטרסו של הרב וויינברג בעל 'שרידי אש'. שם זה נמצא בין הסיפורים של שנת תר"צ, אבל ב'רשימות' חוברות קכז-קכח נתפרסמו ההערות שהרבי רשם לעצמו בגוכתי"ק, והתאריך הוא: טבת תרפ"ח.

לא נתברר לע"ע למה נסע הרבי אז לברלין לתקופה קצרה בחודש טבת ובשביל מה היה צריך אז את הסמיכה (בכ"ב שבט הוא כבר היה בריגא ומשם כתב מכתב לגאון הרגצ'ובי - נדפס ב'רשימות חוברת לג ע' 4 ואילך). ואולי בא לחפש דירה וכיו"ב.

ב'ימי מלך' נאמר מפי הרג"מ גרליק "אישור זה היה נחוץ לו כדי לעשות בו שימוש בספריה המלכותית, והיה צריך להיות מאושר מאישיות מוכרת בברלין". בגירסא אחרת נאמר "הוא רק אמר שהוא זקוק לאישור שהייה בברלין, ולשם כך עליו להציג תעודת רב המוכרת על-ידי השלטונות". בגירסא שלישית נאמר שהיה זה בשביל שיוכל להירשם לאוניברסיטה. אבל כל הנ"ל אינו ברור לגמרי, שהרי הרבי נרשם ללימודים רק בז' אייר (כפי שמופיע בצילומים שהתפרסמו בשנים האחרונות)!

תרפ"ט

1. בחגי חודש תשרי היה הרבי אצל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בריגא (ראה 'ימי מלך' ע' 251. 255-254).

להעיר שהמסופר שם בסוף ע' 252 והמשכו בע' 254 הרי מקורו (כמצוין בהערה 63) ברשימת נ. בן יוחנן [גורדון] ב'די אידישע היים' אלול-תשרי תשכ"ד-כ"ה ע' ו, ומשם משמע שהסיפור עם חיפוש הלולבים היה אחרי שנת תר"צ ולא בתרפ"ט.

2. בתחילת חודש אלול ביקר הרבי אצל אדמו"ר מוהריי"צ בבאדען, "וכ"ק אדמו"ר שליט"א שב לברלין", כך נאמר ב'ימי מלך' ע' 320, בלי לציין מקור. ואינני מבין, והרי בסוף אלול הרבי כבר היה בריגא (ראה במכתב שפורסם ב'רשימות' חוברת נט) ואיך אפשר לדעת שמבאדען לא נסע מיד לריגא?

תרצ"ב

ב'ימי מלך' ע' 345 נרשם סיפור הקשור בשמחת תורה תרצ"ב בביהכ"נ הגדול בברלין. ולכאורה צ"ע שהרי בשמחת בית השואבה עוד היה הרבי באוטבוצק (ראה רשימת ההתוועדות ב'רשימות' חוברת ז), וכי נסע משמה באמצע חוה"מ סוכות?

תרצ"ה

במקורות ל"היום יום" (קה"ת תשנ"ג, שבו נוספו בשולי הגליון מכתי"ק הרבי המקורות שמהם לוקטו הפתגמים ובהרבה מהם הוא מציין ליומנים שלו) רשום בתאריכים ז' חשון וכ"ח אדר שני "ברית מילה צה ורשא". וראה ימי מלך ע' 399 (אבל שם זה לא מופיע כשייך לשנת תרצ"ה). אבל לכאורה צ"ע מהיומן שנדפס ב'רשימות' חוברת סה ע' 7 מתשרי תרצ"ב ע"ד השתתפות בברית מילה. ואולי היה עוד פעם.

תרצ"ז

באמצע אדר-י' ניסן שוהה הרבי הריי"צ בפערכטאלסדארף ליד ווינא (אג"ק הרבי הריי"צ ח"ד מבוא ע' 8), הרבי נסע אתו ושימש כמזכירו (ימי מלך ע' 477). מכתבים בחתימת הרבי כמזכיר נדפסו באג"ק הרבי הריי"צ חי"א ע' שיד (מתאריך י"ח אדר) וע' שטו (מתאריך כ"ב אדר).

ולפלא שבסוף מכתב כ"ב אדר הנחתם ע"י הרבי כמזכיר נאמר "חתני הרב רממ"ש שליט"א, הנהו בפאריז...", והרי על המכתב נאמר שנכתב בפערכטאלסדארף?!

תרח"צ

*ראה הסיפור בימי מלך ע' 477. אלא שהוא הכניס את זה כשייך לשנת תרצ"ז, ואינו שהרי המכתב אליו מציין נדפס באג"ק הרבי הריי"צ ח"ד ע' רנט ותאריכו כ"א אד"ר תרח"ץ. הסיפור דשם נדפס "מרשימות א' הת'" (שם ע' 478 הערה **52), והכוונה לרשימות כותב הערה זו..."!

*מכתבים בחתימת הרבי כמזכיר נדפסו באג"ק הרבי הריי"צ ח"ד ע' שה (מתאריך כ"ד אדר ב') וע' שי (מתאריך ט' ניסן). ימי מלך ע' 486 (מתאריך כ"ו אדר ב'). ימי מלך שם ע' 485 לא דייק לכתוב שהיה אדר שני. במקורות להיום יום ט"ו אייר רשום "פורים צ"ח", הציון שהכניסו שם לאג"ק ח"ג אינו מובן כלל.