בלקו"ש חי"ג (ע' 190) מסופר שבפרנקפורט הי' קהל חרדים ושלימים שהתפרסמו בכל גרמניה, אף ששם הי' בתחילה ראשי המשכילים. וכ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ סיפר שכ"ז הי' בזכות שלש נשים שהקפידו ושמרו על לבישת שייטל, טהרת המשפחה וחינוך הכשר – עד שהשפיעו על כל הסביבה.

ויש להעיר ע"ז מספר ביוגרפי על ר' שמשון רפאל הירש (בעריכת הרב קלוגמן) שמספר שם (ע' 124 הערה 6) שאחר מלחמת עולם הראשונה פגש כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב באשה אחת מפרנקפורט שהיתה בת שמונים ונראית כבת ארבעים. היא סיפרה לכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב שר' שמשון רפאל הירש קרא אסיפת נשים לשמור על עניני טהרת המשפחה, והיא קיבלה על עצמה להיות המארגנת והמזכירה לכל הענין. הרב הנ"ל ניגש להארון-קודש ונשבע שבזכות זה יהי' לה אריכות ימים בלי דאגות הפרנסה או בריאות, וכן הי'.

הסיפור מובא בשם הרב נחמן בולמן, ששמא א"ז מפי הרב ניסן טלושקין, ששמע א"ז מפי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב בעצמו. ולכאו' יש להעיר שכנראה השפעת הרב הנ"ל גרם ש(שלש) נשים אלו ישמרו ענינים הנ"ל. ובפרט דמבואר שם (ע' 124 בפנים) דכשבא הרב הנ"ל לפרנקפורט לא הי' שם מקוה בכלל, כי המשכילים סתמו א"ז, והרב הירש החליט שראשית העבודה היא לבנותה מחדש עוה"פ, ורק אח"ז הסכים לבנות ביה"ס וביהכנ"ס.

הגהות על לקו"ת מחסידים הראשונים

בספרי חסידים הראשונים (מאלו שהיו רגילים בכתיבת חידושיהם), נמצא ג"כ בתוך ספריהם וכתבים שלהם ביאורים והערות רבות על התו"א ולקו"ת. חלקם עדיין בכתובים וחלקם כבר באו בדפוס בתקופות שונות.

בין אלו שראיתי מהם הערות על הלקו"ת הם: הררי"א בעהמ"ס חנה אריאל, הרר"ה מפאריטש, הררא"י ריבלין בעהמ"ס אהלי יוסף, הרר"מ בעהמח"ס פני משה, הר"ר נחום טובי' מפיראטין (כתבן ועמקן גדול בדא"ח, קצת עניני חסידות ממנו נדפסו ב"פרדס חב"ד", ורוב ביאוריו שמסתכמים בגודל של כמה כרכים נמצאים עדיין בכתבי-יד). הררח"א ביחאווסקי (המו"ל של ס' דרמ"צ ועוד).

לע"ע לא נעשה נסיון עדיין לאסוף את כל הביאורים ע"פ סדר התו"א ולקו"ת ולאוספם אל מקום אחד.

[לא עמדנו כאן על הביאורים למאות ולאלפים (על כל דף מהתו"א והלקו"ת) אשר נמצאים בתוך דרושי רבותינו נשיאינו, שהם ג"כ לא נאספו עדיין אל מקום אחד ע"פ סדר דפי התו"א ולקו"ת. אבל אלו לפחות חלק גדול מהם צויינו בה"מראי מקומות" שנדפסו בהלקו"ת מהוצאת שנת תשד"מ ואחרי זה].

על לקו"ת פרשתינו נמצא ג"כ ביאור ארוך בס' חנה אריאל להרי"א מהאמיל בפ' אמור (כה, ב). והוא שם בכותרת: "לפסוק ונקדשתי. (עי' לקו"ת פ' זו)". ומתחיל: להבין שרשי הדברים בענין ג"פ קדוש, הנה מבואר ברע"מ פ' אמור (דצ"ג) באריכות ענין ג' קדושות הללו דישראל מקדשין לתתא עד דאסתלק רזא דשמים עילאין לעילא ונהיר ההוא קדש בהו וכדין אקרי קדוש וכו' ע"ש, ותוכן הכוונה יובן עפ"י הקדמה א' והוא הידוע מכהאריז"ל דיחוד או"א אינה אלא ע"י העלאת מ"נ דמס"נ ממש ויחוד זו"נ הוא ע"י מעהמ"צ כו'. עכ"ל. והמשך המאמר שם הוא תוכן ההמשך בלקו"ת אבל בסגנון אחר ויותר מבואר.

[מאמר ונקדשתי שבלקו"ת הוא הנחת המהרי"ל. ובסה"מ תקס"ג ע' שסו וע' שעד יש ג"כ ב' נוסחאות נוספות הנחת אדהאמ"צ והנחת הר"מ בן אדה"ז. וניכר שהרשימה בחנה אריאל היא הנחת אדהאמ"צ. אבל אין הס' תח"י כעת להשוות].

הרי"א מהאמיל הי' אצל אדה"ז ושמע מאמרים ממנו. ולא בדקתי עדיין אם רשימה זו על ביאור ונקדשתי מתאימה יותר לנוסחא מסויימת מהנוסחאות השונות שיש על לקו"ת.

וכן נמצא על לקו"ת פרשתינו בס' פני משה ע' קמג: אך יובן כל זה בהקדם ענין הבחירה מה הוא, כי מבואר בלקוטי תורה פרשת אמור (בביאור על פסוק והניף סוף פי"ג) וז"ל כי האדם הוא מבחינת תיקון אשר יש בו השראת אור א"ס כו', ולכן יש ג"כ באדם הבחירה, כי בחירה זו נלקחה ממקום גבוה מאד והוא בחינת הממשלה שהמלוכה והממשלה לחי העולמים, ע"ד כשעלה ברצונו הפשוט כו' ואין מעכב על ידו, וע"ד זה הוא בחינת הבחירה שניתן לאדם עד שאין מי שמעכב כו'. ומביא שם מענין זה בארוכה בתו"ח תולדות ד"ה ויתן לך וביאור הדברים בארוכה ע"ש. [ולא נלאה כאן את הקורא בציטוט ענינים ארוכים].

שמות הפרשיות בלקו"ת

הצ"צ דייק מאד בלשונו הזהב של אדמו"ר הזקן כידוע מכמה לשונות בתשו' הצ"צ ועוד. ועי' באוה"ת בחוקותי ע' תשו שכותב שם הצ"צ בתוך הדברים: יובן בהקדים עוד משל אחד כמו חכם הבקי באיזה מסכת כגון מס' יבמות. ומוסיף שם הצ"צ הגה"ה בזה הלשון: "(חייב אדם לומר בלשון רבו שהזכיר מסכת זו)". הלא אפילו בדבר שנראה לכאורה בתור דוגמא בעלמא, דייק בזה הצ"צ.

עד"ז ידוע ג"כ גודל דיוק הלשון בספרי הצ"צ (וגם באופן הציונים וההפניות שכותב הצ"צ לעיין במקום פלוני כו').

ונביא כאן דוגמא מאיזה ציונים מסוג זה, שאפשר לדייק בלשונו, בלקו"ת בפרשיות אלו:

א) בפ' אמור (לח, ב - ביאור ע"פ והניף), מציין לזוהר: "וזהו מ"ש בפ' מצורע דנ"ג ע"ב אדם דא שלימו דכולא". הנה כאן קורא הצ"צ את שם הפ' "מצורע" [כרגיל וכ"ה בשו"ע סתכ"ח ועוד]. אבל באוה"ת תצוה ע' א'תקסג קורא הצ"צ להפ' בזה"ל: "פ' תורת המצורע". [ועי' בהמובא בלקו"ש ח"ז ע' 100 מהרמב"ם ורש"י כו' שקוראים לפ' זו: "זאת תורת". ועד"ז בלקו"ש חכ"ב ע' 71 וע' 78].

[וכן ברוב המקומות וגם בלקו"ת קורא הצ"צ לשם הפ' בשם "מצורע"].

ב) ועד"ז כבר ציינתי על פ' ברכה שהצ"צ קוראו "פ' הברכה" או "פ' וזאת הברכה". וכ"ה גם בלקו"ת פרשתינו (בד"ה והניף שם) דף לז, ב. [באיזה מקומות באוה"ת נדפס "פ' ברכה". אבל אפשר שזהו מכת"י מעתיקים ולא מגוכי"ק הצ"צ]. עי' במ"ש על מהדורות הלקו"ת ב"כרם חב"ד" חוב' א'.

הציון "דף י"ו" וכיו"ב

באותה מדה יש לדייק על הלשון בלקו"ת פ' קדושים (דף ל, ד) שמציין: וזהו הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו בד"ה א' סי' י"ו כ"ז.

וכן נמצא הרבה בספרי הצ"צ שמציין לדפים ופרקים: י"ו, קי"ו, ולא כמו שנהגו כעת לציין "ט"ז" ו"קט"ז" כו'. [ובמקומות שנדפס כן הוא ע"פ גוכי"ק הצ"צ].

וממה שהצ"צ כותב לפעמים "י"ו", מוכח לכאו' שכן נהג גם אדה"ז. וראה בשו"ע אדה"ז או"ח בדפוס הראשון שנדפס שם מספר הסימן "י"ו" [אולם אח"כ שם נדפס סימן "קט"ז" ולא סימן קי"ו]. ואם כי בכלל בזה עשו המדפיסים כרצונם, אולם יותר מסתבר אשר המדפיס [או מי שהעתיק את השו"ע מכת"י המחבר] יחליף מ"יו" ל"טז", ואינו מסתבר שיחליף מט"ז לי"ו.

וכן בדפוס הראשון של התניא, נדפס שם ציון הפרק "יו" (ולא ט"ז כבדפוסים שלנו ועי' תניא ספל"ב), וכ"ה ציון הפרק "יו" בכמה כת"י קדומים של התניא [ראה ס' "תניא מהדו"ק" ע' קיג. ובאוה"ת תרומה (כרך ח') ע' ג'נה ג"כ מציין ג"כ: בסש"ב פרק י"ו בענין מחשבה טובה כו']. ומסתבר שבגוכי"ק המחבר הי' רשום י"ו. כי קשה להניח אשר בכת"י המחבר הי' רשום "טז" והמדפיס או המעתיק יחליפו ל"יו".

אולם בגוכי"ק אדהאמ"צ שראיתי מציין ט"ז ולא י"ו. וכן בהרבה מקומות גם אצל הצ"צ ובפרט אצל רבותינו נשיאינו שלאח"ז.

ועי' בשד"ח כרך י' בתחילתו (קונטרס באר בשדי) שמביא בארוכה מכמה מחברים בענין אופן כתיבת שם י"ה וכו', ועד"ז בשו"ת מנחת יצחק ח"ט סס"ב. אבל אי"ז שייך לנדו"ד אודות "י"ו".

בגליון תשעג כתב הרב ט.ז. בסיום דבריו (עמ' 56) וז"ל: "ובפשטות זה הטעם שאדמו"ר הריי"צ ואדמו"ר נשיא דורינו לא הניחו תפילין בכתב זה", עכ"ל.

ובאתי בשאלתי מי גלה זאת לבני? יש בידי צילום של הפרשיות תפילין של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, שהר' ישעי' הכהן מאטלין ע"ה מסר לי והם כתב אדמו"ר הזקן המיוחס!! ועל דבר הפרשיות של כ"ק אדמו"ר זי"ע מי ראה אותן?? רק ב' אנשים ראו אותם. אחד היה ר' ישעי' ע"ה, והוא לא הגיד לפי שהמשמשים בקדש אינן מגלים נסתרות, והשני יבלח"ט לא הגיד לשום אדם.

הפלא הכי גדול, שיכולים אנשים לפלפל בענין שיש הרבה כתבים באג"ק דכ"ק אדמו"ר ולא הזכירו אפילו אחד מהם. ולא עוד, שהם מחפשים מקור וכו' וכו'. ובשו"ת צ"צ או"ח סי חי ס"ו כותב וז"ל: "אכן בסת"ם שלנו ראיתי הנון כפופה וכו'", עכ"ל. נמצא שיש בפירוש מנשיאינו בדפוס כמה מהאותיות שנמצאים בסת"ם שלנו, והעיקר, הצ"צ סמך על ראיה בלבד לבסס ציור אותיות שלנו!! וכלשון הזה נמצא ג"כ באג"ק דכ"ק אדמו"ר זי"ע.

אציג פה כמה מהאגרות הנ"ל להראות איך האמת של הדבר בולט, ואין צורך בהשערות.

אגרת א'תי: "איך האב זיך דערוואוסט ניט לאנג אז איר ווייסט די מלאכת הסופר סת"ם, וויל איך אייך מציע זיין אז איר זאלט שרייבען צום מרכז לעניני חינוך – מל"ח – צו וואלט איר געקאנט שרייבען מזוזות (וואס מסתמא שרייבט איר לויט דער דיעה פון אדמו"ר הזקן) וכו'".

אגרת א'תת: "וכן כתיבת פרשיות, ואם יש לסדר תעשי' כזו שתהי' מהודרת, והאותיות הכתב יהיו כצורת זו שפסק אדמו"ר הזקן".

אגרת ה'מו: "במ"ש אודות תיקון הס"ל לכתוב כהוראת רבינו הזקן, נכון הדבר".

ואחרון אחרון חביב, אגרת ה'תרלה (מט"ו מנ"א תשי"ז):

"במענה על מכתבו מער"ח מנ"א והקודמו, בו שואל שעומד הוא להזמין פרשיות לתפילין לבני משפחתו שהם ממוצא חסידי חב"ד [האותיות האלו הם מודגשים כבהמכתב] ומסתפק באיזה אופן יכתבו.

ולפלא הספק בזה, כי הרי כלל ופס"ד הוא, דבאתרי (השייכים) דרב נהוג כרב, והקושיא ששואל כי לדעתו, הנהגה הנרצה בעיני הקב"ה היא שנוהגים בה רוב כלל ישראל, לפלא על קושיא זו, שהרי פשוט שגם רבינו הזקן רצה לתקן תפילין באופן שיהי' רצוי בעיני הקב"ה, ופשוט שבזמן רבינו הזקן היו הנוהגים באופנים שהורה פחות מאשר עתה שנתפשטה תורת החסידות בכו"כ חוגים ובכל זה ציוה לתקן דוקא באופן שהורה, והלואי כבר הי' עוזב דרכו לחפש קושיות וסתירות ויתחיל ללכת בדרך הישרה בהקדמת נעשה לנשמה, הוא הדרך שהורו רבותינו נשיאינו הק', שהוא גם דרך כללי לכלל ישראל, ע"ד המבואר מהרב המגיד (שהוא רבו גם של בעל ההפלאה, רבו של הר"ן אדלער רבו של החתם סופר), במעלת שער הי"ג הכולל כל הי"ב שערים, עיין בהקדמת שער הכולל להסידור". עכלהקוה"ט.

ועוד יש הרבה אגרות בענין זה ואני לא הצגתי רק מבחר מהם.

אחרי כל הנ"ל, אם יש אחד שמתעקש, שכיון שאין עכשיו מסורה איש מפי איש להציור של אותיות המיוחסות, ועל כן יש דעות שונות ומשונות בהציורים, מחמת שכל אחד רואה בכח הראיה שניתן לו, ולפיכך כדאי לבחור כתב שיש מסורה איש מפי איש וכו' וכו' חילוף כתב השנוי במחלוקת.

הנה על זה יש ב' תשובות. א) משום "אל תטוש תורת אמך וגו'" מחויב כל מי שהוא מאנ"ש, שרצונו לא לבחור הכתב של רבינו, לברר שיהיו האותיות שנפרטו בהצ"צ הנ"ל כתובים רק כמו שהוא הביא.

ב) כל מגמתו הוא לריק, שהרי א"א למצוא כתב שאין בו מחלוקת, ובפרט בכתב האריז"ל כמו האל"ף דתפילין של ר"ת, ואות הט', ובעיקר אי אפשר במציאות שכתב האריז"ל שנכתב באותיות מרובעות כדרך שאנו בני אשכנז כותבים, יהיו לדעת כ"ק אדמו"ר הזקן בשו"ע שלו, שהרי הוא אמר שלדעת הראיז"ל, הווי"ן של הע' והש' צריכים להיות ישרות, ואנו כותבים אותם מוטות (נטוי), רק אחינו בני ספרד כותבים אותם ישרות.

ובדרך אגב, יש להעיר מאג"ק דכ"ק אדמו"ר זי"ע, אגרת ב'תתכב, להרה"ח מ. ז. שי' הלוי גרינגלאס .