איתא בספר השיחות תרפ"ח - צ"א (ע' 131), מיומנו של רבינו, י"ג שבט תר"ץ: "א' מדווינסק סיפר לי אשר שמע מהוד כ"ק אדמו"ר מהר"ש נבג"מ זי"ע שאמר בשם א' מיראי אשכנז פי' הכתוב [מקץ מא,לח], הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו, ולפי סגנון הלשון הי' לי' למימר, הנמצא איש אשר רוח אלקים בו כזה. אך ידועה דפרעה עשה עצמו לבן אלקי' ומכוער גדול היה, ונתפרסם בי [צ"ל "בין"] ההמון דרוח אלקים מפעם רק בתוככי בעלי הכיעור בגוף, ואמר הנמצא איש כזה שיהי' יפ"ת ויפ"מ ואשר רוח אלקים בו. המאמר הנ"ל שמע בדווינסק בשנת תר"מ בדרך עברו מווארשא לוויטעבסק". עכ"ל.

ולהעיר מגמ' תענית (ז,א-ב): מה שלשה משקין הללו [מים יין וחלב] אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים [כלי חרס, ולא בכלי כסף וזהב שבהם מתקלקלים], אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה, כמו שאמרה לו בתו של הקיסר (של רומי) לרב יהושע בן חנניה, אוי לחכמה מפוארה (כשלך) בכלי מכוער! (לפי שרבי יהושע לא היה יפה מראה), אמר לה, אביך שם יין בכלי חרס? אמרה ליה, אלא במה נשים? ["אם לא בשל חרס, הא כולי עבדי הכי" - רש"י]. אמר לה, אתם שאתם חשובים שימו אותם בכלי זהב וכסף, הלכה ואמרה לו לאביה (לעשות כן), ושמו את היין בכלי זהב וכסף והחמיץ. באו ואמרו לו (לקיסר) שהחמיץ היין. אמר לה לבתו, מי אמר לך כך (מי נתן לך עצה זו?), אמרה לו, רבי יהושע בן חנניה, קראו לו לבא, אמר לו (הקיסר), מדוע אמרת לה כך? אמר ליה, כמו שאמרה היא לי אמרתי לה ["אי חכמה מפוארה בכלי מכוער, הכי אמרי לה דיין משתמר בכלי מכוער, אף התורה מתקיימת בי יותר שמאילו הייתי נאה" - רש"י]. אמר לו, והרי יש (אנשים) יפים שלמדו (ומלאים חכמה)? ענה לו, אילו היו מכוערים ["אותם נאים שהיו חכמים" - רש"י] יותר היו לומדים ["שאי אפשר לנאה להשפיל דעתו, ובא לידי שכחה" - רש"י]. ע"כ. ועד"ז איתא בנדרים (נ,ב) ע"ש.

ולפי"ז יש להוסיף בזה שהחידוש אצל יוסף הצדיק הוא, שאף שהיה יפ"ת ויפ"מ היה יכול להשפיל דעתו בדיוק כאילו היה מכוער, ואצלו היופי לא השפיע עליו מאומה.

ועי' תורה אור (כח,א), שעבודת השבטים הן בעולם הבריאה, אבל מדריגת הבירור דיוסף הוא למעלה מעלה מהבירור של השבטים שהוא מאצילות וכו', ובירור זה אין בכח שאר השבטים שהן בבריאה כו' שלמטה מטה מאצילות, ע"ש.

ועי' תורת חיים ויחי ד"ה בן פורת יוסף, שהשבטים היו רועי צאן, ואין בעסק זה שום טרדה כלל, וכל היום יוכל להיות פנוי מכל מחשבה בלתי לה' לבדו, משא"כ יוסף לא הי' רועה צאן, והיה טרוד גדול בעסקים גדולים ופרטים רבים בעסק העבודה בבית ושדה, וגם בהיותו מלך ומושל ומשביר לכל הארץ, ולא הפסיק לו דביקתו האמיתית כמו שהוא למעלה ממש, ולא היו מבלבלים דביקתו למעלה כלל מטעם הנ"ל שהיה בחי' מרכבה לעצמות אא"ס וכו' ע"ש באורך. ועי' לקו"ש ח"כ (ע' 205).

בשנים האחרונות נדפס השלחן אדמו"ר הזקן מסודר מחדש בהוצאת "עוז והדר". עברתי עליו לפום ריהטא, וראיתי בו איזה פרטים שכדאי להעיר עליהם:

א) סי' א מהדורא קמא ס"ח הערה יט "סדר ברכות", ולא נמצא שם מאומה מענין זה.

[בדפוסים הרגילים של השלחן ערוך נכתב "ס"ב", ופוענח בטעות במהדורת עוז והדר "סדר ברכות", וצ"ל "סולת בלולה".

בהקדמה למהדורת עוז והדר כותבים "פתחנו הרבה ר"ת בלתי רגילים וקשים, לתועלת הלומדים", והוא פלא שמפענחים ר"ת, בלי בדיקה אם הפיענוח מתאים].

ב) שם סעיף ט הערה כב. גם כאן נדפס "סדר ברכות", ולא נמצא שם מאומה מענין זה.

[בדפוסים הרגילים של השלחן ערוך נכתב "ס"ב", ופוענח בטעות במהדורת עוז והדר "סדר ברכות", וצ"ל "סולת בלולה"].

ג) סי' ב ס"ט הערה כב "אלי' זוטא", ולא נמצא שם מאומה מענין זה.

[בדפוסים הרגילים של השלחן ערוך נכתב "א"ז", ופוענח בטעות במהדורת עוז והדר "אלי' זוטא", וצ"ל "אור זרוע"].

ד) סי' ח' קונטרס אחרון סק"א, נדפס "לדידן", ובדפוסים הרגילים "לדידיה".

[תיקון זה נעתק מלוח התיקון שבסוף הוצאת קה"ת. ופלא הדבר: א) בלוח התיקון הנ"ל העירו על תיקון זה "כן נ"ל בדרך אפשר", וכאן תוקן עפי"ז בפנים, מבלי לציין שהוא רק תיקון "בדרך אפשר". ב) בהקדמה למהדורת עוז והדר כתבו שלא חסכו עמל ויגיעה להגיה עפ"י הדפוסים הראשונים ועפ"י קונטרס השלחן ותהלה לדוד; ובאמת הרבו להעתיק מלוח התיקון של קה"ת, מבלי להודיע מהיכן נעתק].

ה) שם סק"ד, נדפס "וכיון שנתבאר", וצ"ל "וכיון שנתברר", שכן הוא בדפוס הראשון.

[בהקדמה למהדורת עוז והדר כותבים "כיסוד שמנו את הדפוס של קאפוסט תקע"ו שהוא הראשון … והגהנו אותו היטב היטב בשים לב על כל שינוי קטן, ועפי"ז באמת תוקנו אלפי שגיאות ממש", אמנם במקומות רבים הדפיסו על פי הדפוסים שלנו, וצריך לתקן עפ"י דפוס הראשון הנ"ל].

ו) שם סק"ה, נדפס "לק"מ", ובדפוסים הרגילים "לקמן".

[תיקון זה נעתק מלוח התיקון שבסוף הוצאת קה"ת. אמנם בלוח התיקון הנ"ל העירו על תיקון זה "כן נ"ל בדרך אפשר", וכאן תוקן עפי"ז בפנים, מבלי לציין שהוא רק תיקון "בדרך אפשר" ומבלי להודיע מהיכן נעתק תיקון זה].

ז) שם, נדפס "מסי'", ובדפוסים הרגילים "בסי'".

[תיקון זה נעתק מלוח התיקון שבסוף הוצאת קה"ת. אמנם בלוח התיקון הנ"ל העירו על תיקון זה "כן נ"ל בדרך אפשר", וכאן תוקן עפי"ז בפנים, מבלי לציין שהוא רק תיקון "בדרך אפשר" ומבלי להודיע מהיכן נעתק תיקון זה].

ח) סי' יד סי"א, נדפס "כמו שנתבאר לעיל סעיף ה' ו' ח' עיין שם". ולא מצאתי שם ס"ז מענין זה.

[בדפוסים הרגילים נדפס "כמו שנתבאר לעיל סעיף ו' ח' ט' ע"ש", והיינו לפי גירסת כתב-היד, שסעיף ד' מחולק לשנים, ולגירסתינו צ"ל "סעיף ה' ז' ח' ע"ש".

אמנם פלא הדבר: בהקדמה למהדורת עוז והדר כותבים "כמו"כ עשינו מעלה גדולה שבכל מקום שהרב מציין וכבר נתבאר ועפ"י הרוב הכוונה לש"ע עשמו, שבמקום שברור הכוונה צייננו הסעיף בתוך סוגריים עגולות ובאות רש"י, אבל במקום שהי' שום ספק לא צייננו כלום". למעשה, שינו פעמים רבות בפנים, מבלי שום סימן שהוא שינוי שלהם מהדפוסים הרגילים, והציון מוטעה].

ט) סי' מב קונטרס אחרון סק"ג, נדפס "ומהל' הוא ומהל' דבר אחר", והוא פיענוח מוטעה של ר"ת, וצ"ל "ומה לי הוא ומה לי דבר אחר"

י) סי' קכח סל"ה, נדפס "אין הכהנים רשאים לנגן בבית הכנסת", ואין לו מובן.

[בדפוסים הרגילים של השלחן ערוך נכתב "בב"כ", ופוענח בטעות במהדורת עוז והדר "בבית הכנסת", וצ"ל "בברכת כהנים"].

יא) שם ס"מ, נדפס "ג' פעמים אלו", ואין לו מובן.

[בדפוסים הרגילים של השלחן ערוך נכתב "ג"פ", ופוענח בטעות במהדורת עוז והדר "ג' פעמים", וצ"ל "ג' פסוקים"].

בפירוש הראב"ע פ' יתרו על הפסוק "אנכי ה' אלקיך", כותב שיש שני סוגי מצוות, מצוות שהם נטועים בשיקול הדעת, "והדרך השנית מצות הנעלמות ואין מפורשות למה צוו, וחלילה חלילה שתהי' מצוה אחת מהן מכחשת שיקול הדעת, רק אנחנו חייבים לשמור כל אשר צונו השם בין שנגלה לנו הסוד בין שלא נגלה, ואם מצאנו אחת מהן מכחשת שיקול הדעת, איננו נכון שנאמין בו כי הוא כמשמעו, רק בספרי חכמינו ז"ל נבקש מה טעמו, אם הוא על דרך משל, ואם לא מצאנו זה כתוב, נבקש אנחנו ונחפש בכל יכלתנו אולי נוכל לתקן אותה. ואם לא יכולנו נניחנה כאשר היא ונודה שלא ידענו מה הי'. כמו ומלתם את ערלת לבבכם, וכי הוא צונו שנרצחנו כאכזרי, וידענו דעת ברורה כי כל המצוות שאינם חייבות משיקול הדעת סוד אחד יש לכל אחד מהם, ואם נעלם ממנו.. יוכל המשכיל שהשם פקח עיניו לדעת מדברי התורה סוד כל המצוות".

ולכאורה לפי דברי הראב"ע הללו כל ההפרש בין חוקים ומשפטים הוא רק שהחוקים טעמן עמוק יותר, אבל אי אפשר שיהי' היפך "שיקול הדעת", ועד שלדעתו אם יש בתורה דבר שנראה מנוגד לשיקול הדעת, אנו מוציאים אותו מדי פשוטו.

ויש לעיין האם בענין זה אין הלכה כראב"ע, שהרי ע"פ יסודי החסידות יש דברים במצוות המנוגדים לשיקול הדעת של השכל, ומ"מ אין מוציאים אותן מדי פשוטם, או שמא ע"פ חסידות יש למצוא הסבר גם בדברי הראב"ע, דבעומק יותר כוונתו לענין של "שיקול הדעת" ע"פ פנימיות התורה, ולכן "ומלתם את ערלת לבבכם" אינו כפשוטו לא משום שהוא מנוגד לשכל האנושי ח"ו אלא משום שהוא מנוגד לשכל התורה*.