והרי הדבר צריך ביאור, דעונים הוה רק ט' או ח' או פחות, ואיך זה מועיל, הרי במגילה דף כג, ב (מיד אחרי המשנה): "מנא הני מילי, אמר ר' חייא ב"ר אבא אמר ר' יוחנן דאמר קרא (ויקרא כב) ונקדשתי בתוך בנ"י, כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה". א"כ איך מהני כאן, הרי אין כאן עשרה עונים? אלא בע"כ צ"ל, דחשוב כמו שענו עשרה, מפני שזוהי מציאות אחת, וחשוב כמו שכולם ענו וכולם התפללו. וזוהי הכוונה של אדה"ז - "דכמו הש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה". וזוהי גם כוונתו של אדה"ז בסי' נה סעי' ז: "אם התחיל אחד מעשרה להתפלל תפלת י"ח לבדו, ואינו יכול לענות עמהם, אעפ"כ מצטרף עמהם, וה"ה לב' או לג' או לד' כל שנשאר רוב המנין". וזה הוא הביאור בהמשנה בברכות הנ"ל, דהיות שחשוב כאילו כולם מתפללים, לכן מובן שפיר דאם טעה הש"ץ, הוה כאלו כולם טעו, ובמילא הוה זה סימן רע לשולחיו. אך זה הוה רק בצבור, אבל בשליח דעלמא, דאז אין המשלח עושה שום דבר, לזה אמרינן אין שליח לדבר עבירה וכן לתקוני ולא לעוותי.

וזהו גם הביאור בה'ספרי זוטא', דלא היו המרגלים סתם שלוחים, אלא היה להם דין צבור, שכולם השתתפו בהשליחות והיה להם (המרגלים) דין שליח צבור, וכיון שזה נוגע לכלל ישראל שכולם שייכים בכיבוש הארץ וירושת הארץ, במילא הוה דינם כדין שליח צבור, ולכן אתי שפיר דלא הביאה הגמרא בקידושין לימוד זה כדי ללמוד מהכא דין שליחות, והיינו משום דכאן הוה כדין ש"ץ, ושם בקידושין מדובר בסתם שליח דעלמא כמו כהן לשחוט או כדומה - דהכהן לא צריך את הקרבן והוא רק עושה עבור הבעלים שצריכים את הקרבן, משא"כ כאן, שכולם צריכים לירש את הארץ ולכן הוי כאילו כולם הלכו והוציאו דיבת הארץ, ולכן כולם נענשו.

"הצ"צ בספרו לבנו אאזמו"ר מאורע מחייו, סיים: מיט דעם וואס מען העלפט א אידען אין פרנסה, אפילו פארדינען זיבעציג קאפיקעס (מטבע קטנה ברוסיא) אין א קעלבעל, איז אלע שערי היכלות העליונים זיינען פאר איהם אפען. כעבור כמה שנים סיפר אאזמו"ר כל הנ"ל לאאמו"ר והוסיף: מ'באדארף אפילו וויסען די וועג צו די היכלות העליונים, נאר דאס מאכט ניט אויס, עס דארף זיין דער עיקר, העלפען בלבב שלם מיט א געפיל, האבען א געשמאק אין א אידען טאן א טובה".

א אידען אין פרנסה, אפילו פארדינען: יש להעיר עפמ"ש הרמב"ם הל' מתנות עניים, שזהו דרגא הכי נעלית בצדקה, להקימו על רגליו.

כעבור כמה שנים . . נאר דאס מאכט ניט אויס: ויש לבאר, שענין זה נתחדש ע"י הנשיא שבדור שלאחרי הצ"צ. וי"ל, שעי"ז מבטא ומגלה הרבי מהר"ש עוד עילוי נפלא במעלת טובת הזולת, שאף שיש תנאי מסויים, אעפ"כ לא יחסר המזג.

העלפן בלבב שלם מיט א געפיל: זהו הרגש במדות שבלב.

האבן א געשמאק: כח התענוג שהוא כח הכי עליון, והיינו שטובת הזולת צריכה לחדור כל כחות נפשו עד בעומק פנימה (כח התענוג).

בענין של געשמאק לפעול בטובת הזולת, יש להעיר מהיום יום- ו' אדר א': "עס איז א מעלה נפלאה, וואס דער אויבערשטער ב"ה איז מזכה און מען קריגט א חוש מיט א געשמאק א אידען א טובה טאן, ביז אז יענער ווערט בא אים טייערער ווי ער בא זיך".

ויש להעיר, ע"ד השייכות ליום זה - יום ההצלה של הרבי והרבנית - שכידוע הנה לפני הגיע הרבי לארה"ב, עזר לכמה יהודים באירופה עם נייר (ויזה?) ע"י שהלוה זה לכמה מבני ישראל, כדי שעי"ז יתאפשרו לצאת בהקדם הכי אפשרי.

וי"ל, שזהו מה שהרבי מדייק כאן בשם הצ"צ, וכידוע שבכל אירועי ימי חייו (החל מיום הולדת אביו, אמו, יום חתונתם וכו') מוזכר שם אימרה בשם הצ"צ.

בגל' תתכד (עמ' 56) כתבתי אודות הפולמוס של הרב שב"ו עם הר"ר מאיר מאזוז, שבו הביא הרשב"ו ראיה מנוסח התפילה שנדפס "באותיות גדולות ומנוקדות" בסידור האר"י לר' שבתי, ואחר שהראו לו את טעותו שרק הכוונות שבאותו סידור הן מהאר"י אבל נוסח התפילה שנדפס שם אינו מהאר"י אלא מהמדפיסים - המשיך להחזיק בתוקף בטעותו, וגם ניסה להוכיח בכל כוחו שזו דעתו של הרבי. יעו"ש.

הובאו שם דברי הרה"ק ממונקאטש הכותב במפורש שנוסח התפילה שבסידורי האר"י אינו מהאר"י אלא מהמדפיסים, וכן דבריו של "שער הכולל" הכותב בפשיטות: "כידוע שהמדפיסים השחיתו הנוסחאות בסדורים הללו, שכל אחד משנה כרצונו".

גם הובאו שם הסתירות הגלויות שבין כוונות האר"י שבסידורים הללו לבין הנוסח הנדפס שם "באותיות גדולות ומנוקדות", שזאת לראיה שרק הכוונות הן מהאר"י אבל לא הנוסח.

ומה שהביא ראיה מדברי רבינו (אג"ק, יח, עמ' שסב) שמוכיח מסידורי האר"י שאין אומרים את הפס' "ובנחה יאמר" בשעת הכנסת הס"ת להיכל, נאמר שם שדבר כזה ניתן להוכיח גם אם נוסח התפילה אינו מהאר"י, מפני שהמדפיסים מביאים את כל הוראותיו של האר"י בקשר לנוסח התפילה, ואילו היתה דעתו שיש לומר את הפסוק הזה היו דבריו אלו נדפסים בסידור. יעו"ש.

על הדברים הללו השיב הרב הנ"ל באריכות הפלפול באחד הקבצים, ולא באתי להתעסק בדבריו אחד לאחד שהרי אין קץ לדברי רוח, והבוחר יבחר.

אלא שיש להעיר על שיטתו שרק האחרים הם הטועים ולא הוא, ולכן מתאמץ להוכיח שבעל "שער הכולל" (שכתב ש"כידוע שהמדפיסים השחיתו הנוסחאות בסדורים הללו, שכל אחד משנה כרצונו") טועה גם הוא. יעו"ש.

ומה שכתב בשמי שהקשיתי עליו איך העיז לומר נגד דעתם של הרה"ק ממונקאטש ובעל "שער הכולל" - אני לא הקשיתי מעולם קושיא שכזו ולדידי לא קשיא כלל. וד"ל.

ומה שכתב ש"ידוע שגדולי ישראל התפללו בסידורים אלו" של הר"ר שבתי והרר"י קאפיל - אלו דברים שאין להם שחר. לא מיבעי סידורו של הררי"ק (ואכמ"ל), אלא אפילו סידורו של הר"ר שבתי לא ידוע על מישהו שהתפלל בנוסח שלו. ומה שאדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר זי"ע היו משתמשים בו (בשעת התקיעות ובשעת ה"סדר"), הרי פשיטא שלא התפללו בנוסח שבו אלא רק עיינו בכוונות.

ומה שכתב שהמדפיסים שינו את הנוסח (בסתירה לכוונות!) ע"פ דעתם של המחברים הקדושים הר"ר שבתי והרר"י קאפיל - מי יאמין לסברת הכרס מעין זו; המדפיסים לא הכירו את המחברים הנ"ל, ולא היו לפניהם אלא כתבי הכוונות שבעריכת המחברים הנ"ל, וכמובן שבכתבים הללו לא ציוו המחברים להדפיס נוסח תפילה שונה מאשר כתבו הם עצמם בכוונותיהם בשם האריז"ל!

ומה שכתב שהמדפיסים הנ"ל העתיקו את נוסחאותיהם המשובשות מהסידור כתי"ק ר"א שמשון מראשקוב - זה אינו אמת. מי שעיניו בראשו יראה את ההבדלים הרבים והגדולים, כגון - בשתי הדוגמאות שהבאתי לשיבושי נוסח הדפוס לעומת הכוונות - [א] בברכת "יוצר אור" אין בסידור כתי"ק הנ"ל את המשפט "אור חדש על ציון תאיר" (בהתאם לכוונות ולא כנוסח המשובש של המדפיסים). [ב] בברכת "שמע קולנו" אין את התוספת "חננו ועננו ושמע תפלתנו . . עמך ישראל ברחמים" שבאה בנוסח המשובש של הדפוס (בניגוד לכוונות).

עוד הביא ראיה לשיטתו מאג"ק אדמו"ר (ב, עמ' קג. וש"נ גם להלן עמ' ער), שהעיר לשני מחברים (הרה"ח ר"ש גליצנשטיין ע"ה ור' מ"ש סלונים ע"ה) שהביאו בספריהם את הסיפור על הרה"ק ר' ברוך ממז'בוז' שתמה על אדמו"ר הזקן מדוע הנהיג שלא לומר "ושמרו" בתפילת ליל ש"ק, והשיב לו אדמו"ר: היכן כתוב שצריכים לומר "ושמרו"?!

ועל כך מעיר הרבי (בעמ' קג): כתוב הוא בכ"מ, ומהם בסי' האריז"ל וכו' (עוד מציין שם ל'פסקי הסידור' לסי' רס"ו, והוא טה"ד, וצ"ל רס"ז).

ובמכתב השני (עמ' ער): שאלה זו אי-אפשר שישאלנה אדה"ז, כי אמירת ושמרו הוא בסי' האריז"ל, במשנת חסידים ועוד.

ניתי ספר ונחזי, שבשני סידורי האריז"ל הנ"ל נדפס ה"ושמרו" לא "באותיות גדולות ומנוקדות" (שאת הנדפס באותיות אלו מייחס רשב"ו לאריז"ל) אלא באותיות קטנות ובלתי מנוקדות... ולא זו בלבד, אלא שלידן נדפסו גם כוונות האר"י באותיות קטנות עוד יותר... ובסידור הר"ר שבתי אף שולבו כוונות בין התיבות של פסוקי "ושמרו"!

לכן שפיר מוכיח הרבי בפשטות מסידורי האריז"ל, כי מוכח מהם מיני' ובי' שזה על-דעת האריז"ל ולא מדעתם של המדפיסים! ומה עוד שהדברים מצויים גם ב'משנת חסידים' שכל דבריו מהאריז"ל (כמ"ש אדמו"ר הצ"צ).

ועוד י"ל שכוונתו של הרבי היא לסידורי האר"י שהיו נפוצים אז בכתבי יד למכביר ולא לסידור שבדפוס, וא"כ אין זה שייך לענייננו כלל.

[ומכתבים אלו כיון דאתו לידן נימא בהו מילתא דתמיהא, במאמר המוסגר; המקור לסיפור הנ"ל על הוויכוח שבין אדמו"ר הזקן והרר"ב ממעז'בוז הוא מהסיפורים שנדפסו ב"מארגען זשורנאל" בשנת תר"צ - בשעה שאדמו"ר מוהריי"צ שהה בארצה"ב - וכפי שמרמז הר"ש גליצנשטיין בהקדמתו לספרו זה: "הרבה דברים שסיפר הרה"ג רבי שמריה גורארי ממה ששמע מחותנו האדמו"ר מליובאוויץ". אך כל מי שהכיר את הרש"ג ע"ה יודע היטב שהוא לא נמנה עם מספרי סיפורים ומעתיקי שמועות, ופשיטא שהדברים נמסרו לפרסום ע"י מוהריי"צ עצמו. ומשום הכי הורה רבינו זי"ע ללקט את הסיפורים הללו ולהדפיסם כחלק נוסף של 'ספר הזכרונות' למוהריי"צ (כפי שפרסם הרה"ח ר"א חיטריק באחת ה'תשורות' את ההוראות שניתנו לו מהרבי בענין זה).

ועד"ז הוא המסופר בספרו של סלונים הנ"ל (עמ' 23) שאדמו"ר הזקן ביקר בווילנא לפני היותו במעזריטש, שעל כך מעיר הרבי (באג"ק שם) שהדבר "מופרך"! על הר"ש גליצנשטיין שכותב אותו דבר בספרו (עמ' 13) לא מעיר הרבי דבר.

והרי גם מקורה של שמועה זו הוא בסיפורים הנ"ל. ולא רק שם נאמר כדבר הזה, אלא אף בשיחת מוהריי"צ בקיץ תש"ח (ס' השיחות, עמ' 255 בסופו. וקודם לכן ב'קיצורים והערות' עמ' קלו). אלא ששני המכתבים הנ"ל נכתבו לפני שיחה זו, הראשון בתש"ו והשני בחורף תש"ח].

בשנת תשמ"ו כשנכנס אחד המשבקי"ם לקודש פנימה, "הביע כ"ק אדמו"ר שליט"א אי-שביעות רצונו, ושאל מנין נובע ה"מנהג" המשונה - שאין מציינים "ב"ה" על מכתבים ופתקים?!" ('היכל מנחם' כרך א' עמ' רמט - וראה בשולי-הגליון שם התייחסויות לצורך בכלל לציין "ב"ה").

ומכאן שלא ס"ל, ולא היה נהוג בחב"ד, המנהג שהיה אצל כמה מצדיקי פולין, ש"לא היו כותבים תיבת ב"ה בהפיתקא" שהוגשה לצדיק (ראה 'בצילא דמהימנותא', נ.י. תש"ס, עמ' מט - על הרה"ק ר' אהרן מבעלזא זצוקללה"ה).

אמנם, לכאורה בפדיונות נפש לר"ה שנכתבו בחב"ד - בכתי"ק אדמו"ר עצמו (צילומם ב'אוצר מנהגי חב"ד' תשרי עמ' תג-תד), וכן בפני"ם כלליים שניתנו לכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (שם עמ' תה-תח), לא נזכר בהם "ב"ה". ושמא יש לחלק בין פני"ם לבין פתקאות ומכתבים שיש בהם שו"ת בענינים שונים וכו'. ועצ"ע.