ב"היום יום"- כט כסלו: "דורך תשובה און מסירת נפש איז געקומען די גרויסע ג-טליכע וואונדער-ישועה, דער נס חנוכה".

ויובן דיוק ב' הביטויים "תשובה ומסירת נפש" בהקדם מ"ש בסהמ"צ להצ"צ מצות וידוי ותשובה [לח, א-ב]: שמבאר שבתיקון עבירה ישנם ב' ענינים: "למלאות הפגמים והחסרונות במיעוט המשכות אא"ס ב"ה בי' ספירות .. ב' להעביר יניקת החיצונים".

"תשובה"

"הנה ענין מלוי הפגמי' הנ"ל ע"י המשכת א"ס ב"ה הוא ע"פ מ"ש אנכי אנכי מוחה פשעיך כו' (ישעי' מ"ג כ"ה) וי"ל מ"ש ב"פ אנכי".

והרי זה תוכן ענין ה"תשובה" מל' השבה, שממשיך אורות חדשים בחזרה אל הכלים.

"מסירת נפש"

"אך העברת יניקת החיצונים גופא הם ב' ענינים א' שלא ינקו עוד ביותר ב' להעביר מה שעשה כבר .. הנה לזה צריך וידוי דברים עם החרטה.. כי הנה ע"י החרטה שהוא עקירת הרצון מן החטא בזה מוציא הנפש מן הקליפה שתולדתה הי' מן התאוה שבלב ועתה בעקירת רצונו ותאותו הרי מוציא נפשה כנ"ל אך כדי למחות גופה הוא ע"י וידוי דברים דעקימת שפתיו הוי מעשה ובזה הוא ממחה גופה והי' כלא הי'".

ויש לומר שזהו מתאים לתוכן "מסירת נפש", הן מצד פירושו מסירת הרצון [כמובא ומצויין בכ"מ[1] בחסידות מל' הכתוב "אין[2] נפשי אל העם הזה"], ובל' הש"ס "מה[3] לי קטלא פלגא מה לי קטלא כולה". והרי כאן נעשה [בנוסף לעקירת הרצון, גם] גם עקירת ומחיית גוף העבירה. בדוגמת לבו חלל בקרבו.

*

והנה בענין הנ"ל שמסירת נפש הוא מסירת הרצון, יש לבאר עוד בענין נס דחנוכה כפי שנתבאר במאמרו הידוע של אדה"ז ד"ה ברוך שעשה נסים תק"ס [נדפס באוה"ת[4]), והיאך שנתבאר בסה"מ עת"ר ע' קד.

הנס דחנוכה ע"י השמן

במאמר ד"ה ברוך שעשה ניסים, מבאר אדה"ז: "וזה הי' הנס דחנוכה שניצלו משכחת הדת שהוא החכמה, להשכיחם תורתך כו' שטמאו כל השמנים שבהיכל פי' שנתפשט אז חכמת יונית שהיא הפלסופיא שמטמא חכמת הקבלה האלקית. וכשמצאו פך של שמן טהור בחותמו של כהן גדול, דהיינו שהי' הנס בתוספת הארת החכמה דקדושה ולכן הי' הנס ע"י שמן שהוא מקור חכמה עילאה.

ועפ"ז נמצא ששרש הנס הי' ענין השמן בחותמו של כהן גדול שפעל גם נצחון המלחמה, וכפי שנת' במאמר ד"ה בכ"ה בכסלו תשל"ו.

הנס דחנוכה ע"י המסירת נפש

בסה"מ עת"ר מבאר: "הנה[5] ידוע דמלחמת יון הי' מלחמה רוחנית שרצו להשכיחם תורתיך ולהעבירם מחוקי רצונך והיינו שאז הי' התגברות החכמות חיצוניות ביותר עד שהחשיכו מאד את אור הקדושה. שזהו"ע מה שטימאו את כל השמנים דהיינו בחי' אור החכ' דקדושה. וכשגברו מלכות בית חשמונאי בכח מסירת נפש שלהם שעמדו בנסיון גדול ועי"ז נצחום [דהיינו דחיית הרע כו']". –

ועפ"ז נמצא שזה הי' ע"י מסירת נפש של ישראל.

ויש לומר בזה ע"פ המבואר לעיל שחותמו של כהן גדול הוא כתר. ועפ"ז יומתק מ"ש שזה הי' ע"י מסירת נפש. וכמבואר בכמה דוכתי בחסידות שעבודת מסירת נפש הוא בפשטות למעלה מכל כחות הנפש שראשיתם הוא חכמה, וכן למעלה מכל העשר ספירות, ובמילא מגיע בספי' הכתר. והרי זהו שרשו דהשמן בחותמו של כה"ג. אלא שאוה"ת מבאר זה מלמעלה למטה, פעולת הנס ע"י השמן, ואילו בסה"מ עת"ר, מדגיש גם העבודה מצד בני ישראל, להיות כלים להמשכה זו.

ויש להעיר אודות המצב דשנת עת"ר, שאז הי' כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בפטרבורג, חלק חשוב של השנה, בעסקו באסיפות עם גדולי ישראל בעניני מצב היהודים והידות במדינת רוסיא, ולכן כנראה נדרש אז עבודה דמסירת נפש. [ואגב, עפ"ז יומתק החידוש במ"ש במאמר זה, בנוגע בירור גקה"ט שנפעל ע"י נרות חנוכה, כיון שאז עסק בבירור זה].

מסירת נפש על טהרת המשפחה

ועפ"ז יובן גם מ"ש בשיחת נר חמישי דחנוכה תשי"ב[6]. שהרבי מבאר[7] שבזכות המסירת נפש של נשי ישראל על טהרת משפחה, הנה מדה כנגד מדה, שילם להם הקב"ה, במציאת שמן טהור [אף שטומאה הותרה בצבור, והרי היו יכולים להדליק בשמן טמא], הנה אעפ"כ בתור תשלום למסירת נפש שלהם, זכו למציאת השמן.

והיינו כאמור לעיל, שע"י המסירת נפש שלהם, שמגיע למעלה מכחות הנפש ועשר הספירות, הגיעו עד שרש ענין השמן בחותמו של כהן גדול, שהוא ענין כתר.

ויש להמתיק ג"כ שזה הי' ע"י נשי ישראל דוקא, במיוחד כפי שמבואר בחסידות שענינן הוא ספירת המלכות, והרי שרש המלכות הוא בכתר דוקא.