במ"מ הגהות והערות קצרות לתניא פמ"א (שזה עתה י"ל) ד"ה שאינה מהרהרת – אמ"ש בתניא שם "ועסק התורה ומצות והתפלה הוא ג"כ ענין מסירת נפש ממש כמו בצאתה מן הגוף במלאת שבעים שנה שאינה מהרהרת בצרכי הגוף אלא מחשבתה מיוחדת ומלובשת באותיות התורה והתפלה שהן דבר ה' ומחשבתו ית' והיו לאחדים ממש שזהו כל עסק הנשמות בג"ע כו' – כתב כ"ק: "קאי אעסק התומ"צ, כמובן מהמשך הל'". עכלה"ק.

ובפענוחים שם: שאינה מהרהרת כו', קאי (לא על "צאתה מן הגוף במלאת שבעים שנה", אלא) אעסק התומ"צ, כמובן מהמשך הלשון "(שאינה מהרהרת בצרכי הגוף) אלא מחשבתה מיוחדת ומלובשת באותיות התורה והתפלה כו'.

ולא הבנתי כ"כ הראי' מלשון "אלא מחשבתה מיוחדת ומלובשת באותיות התורה והתפלה" שקאי על האדם למטה, דמדוע א"א לפרש שקאי על הנשמה למעלה לאחרי צאתה מן הגוף, וכמפורש תיכף אח"כ "שזהו כל עסק הנשמות בג"ע כו'", ד"זהו" קאי אדלעיל, היחוד וההתלבשות באותיות התורה והתפלה, שהוא הוא עסק הנשמות בג"ע.

ולהעיר שבשיעורים בספר התניא פירש כהפירוש ששולל כ"ק, שהתיבות "שאינה מהרהרת כו'" קאי על הנפש בצאתה מן הגוף. ושוב מצאתי שכן פירש גם בספר הלקח והלבוב (להרב יודאסין), ומיישב עפ"ז למה השמיט כאן אדה"ז "מצות", דלא כבשורה שלפנ"ז שכתב "עסק התורה ומצות והתפלה", כי בג"ע אין קיום המצות רק תורה ותפלה כמבואר בכ"מ.

ואולי יש להוסיף עוד דיוק, שכאן נקט רק "מהרהרת כו' מחשבתה מיוחדת כו'", ואילו לקמן כשמפרש מה שאומרים אלקי נשמה כו' כתב "לכן מעתה אני מוסרה כו' והיינו על ידי התקשרות מחשבתי במחשבתך ודיבורי בדיבורך באותיות התורה והתפלה", ואמאי לא נקט גם כאן "דיבור"? ואם נפרש שקאי על הנפש בצאתה מן הגוף אולי יש לומר לפי שדיבור הוא גשמי – (ראה תניא רפל"ז "כי אי אפשר לנפש האלקית לבטא בשפתיים כו'", ושם רפל"ח) – וא"כ עיקר ענין הדיבור הוא בנפש למטה כשהיא מלובשת בגוף.

ואולי הראי' היא מהמשך הלשון הנ"ל גבי פירוש אלקי נשמה כו' (שקאי על עבודת האדם למטה) שנקט אותה הלשון "אותיות התורה והתפלה", שמזה משמע שגם כאן קאי על עבודת האדם למטה. ולכאורה דוחק.

שוב עלה בדעתי שהראי' היא מעצם הלשון "אותיות התורה והתפלה", דבשלמא בתורה הרי אותיות התורה ישנן בכל העולמות, אבל לכאורה עבודת התפלה של נשמות בג"ע אינה מוגבלת באותיות, דכי התפלה בג"ע היא בדיבור ובאותיות (ובנוסח התפלה שתקנו אנשי כנה"ג)? ולכאורה כל ענין התפלה שם הוא עבודה רוחנית באהבה ויראה כו', בדביקות והתכללות באור ה'. ולהעיר מהמשך לשון התניא כאן לענין נשמות בג"ע ששם מתענגים בהשגתם והתכללותם באור ה'", דלכאורה ב' הלשונות, "השגתם והתכללותם" הן כנגד תורה (השגה) ותפלה (התכללות).

ועדיין יש לעיין בגוף כוונת ההערה, דהלא רק במקומות מועטים בהגהות אלו נחית כ"ק לפרש דברי התניא, ובוודאי יש דברים בגו שמצא לנכון לשלול הפירוש שקאי על הנפש בצאתה מן הגוף, ולכאורה מה רעש אם היינו מפרשים כן (כפי שאכן פירשו אחרים כנ"ל).

ובפרט שגם לפירוש זה, תוכן דברי התניא כאן הוא שעסק התומ"צ הו"ע של מס"נ מאחר שבאותה שעה עכ"פ מלובש בתורה ותפלה ולא בצרכי הגוף. אלא שלא נחתי אדה"ז לפרש זה בעבודה, וא"כ כל הנפק"מ בין ב' הפירושים הוא רק בענין פירוש המלות (ולא בתוכן הענין).