כ"ק אדמו"ר מביא ברשימה הידועה "שנים אוחזין בטלית", קושיית הראשונים במתני' "זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי" דיהיה נאמן בשבועה דחציה שלו במיגו דאי בעי אמר כולה שלי.

והנה הנימוק"י מביא ג' תירוצים וז"ל "דלא אמרינן מיגו אלא בטענות שקולות אבל הכא יותר נוח לו לומר חציה שלי שאינו מעיז פניו… ועוד שאין אומרים מגו אלא באותו דבר עצמו שהוא טוען אבל מדבר לדבר לא אפ' כששני הדברים שקולים לפי שאפשר שדבר אחד הוא מעיז ובדבר אחר אינו מעיז ועוד שאילו היה נוטל חציה, יותר היה נוח לומר חציה ושיטול כל תביעתו מלומר כולה שלי ושלא יטול אלא חציה" עכ"ל.

ומקשה התפארת ירושלים מהא דאיתא בתוספתא ריש מסכתין, דאיתא התם:"זה אומר כולה שלי וזה אומר שליש שלי דישבעו, וזה נוטל ה' חלקים וזה נוטל שתות". דלכאו' אינו מובן למה נוטל רק שתות, ולכאו' יהיה נאמן ליטול שליש במיגו דאי בעי אמר כולה שלי ונוטל חציה? והנה כאן התירוץ הג' של הנימוק"י לא יועיל, משום דבמתני' ב' הטענות, "כולה שלי' וחציה שלי", נוטל חציה, ולכן 'נוח לו לטעון חציה שלי וליטול כל תביעתו, מלטעון כולה שלי וליטול חצי טענתו'. משא"כ בדינא דתוספתא אם יטעון שליש אפי' אם יטול כל תביעתו, עדיין יטול פחות מבהטענה דכולה שלי שאזי יטול חציה. ולכן לא עדיף ליה לטעון שליש אע"פ שבזה יטול כל תביעתו. ומשום זה תוס' בד"ה "וזה נוטל" לא מתרץ כתירוץ הג' של הנימוק"י אלא מתרץ "כאן מוחזק זה כמו זה, ומיגו להוציא לא אמרינן".

ולפי"ז מקשה כ"ק אדמו"ר, דהוה ליה למתני' להביא הדין של שליש דתוספתא ולא הדין דזה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי דבזה החידוש הוא, דלא אמרינן מיגו לפוטרו משבועה משום דעירומי קמערים כדאיתא בדף ח, ב. ובהדין 'שליש' דהתוספתא יכולים ללמוד ב' חידושים, א. דלא אמרינן מיגו לפטור משבועה, משום דעירומי קמערים. ב. שמיגו להוציא לא אמרינן. וחידוש הב' א"א ללמוד מדינא דמתני' משום דא"א להביא ראיה דלא אמרינן מיגו להוציא, משום דאפשר שהטעם הוא משום תירוץ הג' של הנימוק"י.

ולכאו' יש לשאול, דאם היות שא"א לתרץ כאופן הג' דהנמוק"י בהדין דהתוספתא ובמילא נוכל ללמוד החידוש דלא אמרינן מיגו להוציא'. אבל עדיין משום ב' התירוצים הראשונים של הנימוק"י, א. אין כאן טענות שקולות משום שיותר נוח לו לומר חציה שלי שאינו מעיז פניו בחבירו כ"כ מלומר כולה שלי. ב. אין אומרים מיגו אלא באותו דבר עצמו שהוא תובע או כופר, אבל מדבר לדבר לא. אפשר שאין כאן החידוש ד'מיגו להוציא לא אמרינן' ולכא' צ"ל למה לא מתייחס כלל להב' תירוצים הראשונים של הנמוק"י ?

לכאו' הביאור בזה הוא, בהקדים הטעם למה תוס' מתרץ 'דמיגו להוציא לא אמרינן' ואינו מתרץ כהנימוק"י. הגמ' בדף ח, א. שואלת מהו החידוש במתני' בהדין דחצי' שלי… ומשני "סד"א שיטול רביע בלא שבועה משום דנאמן במיגו דאי בעי אמר כולה שלי קמ"ל דלא אמרינן מיגו משום דעירומי קמערים", מגמ' זה משמע דהוי מיגו מעליא אלא דחישינן 'דעירומי קמערים', ולכן כשרוצים לתרץ הקושיא דלמה אינו נאמן ליקח כל תביעתו - חציה, במיגו דאי בעי אמר כולה שלי, צריכים למצוא טעם למה דוקא הכא אין המיגו טוב, אבל עדיין יהיה זה מיגו מעליא לפטרו משבועה אם לא הטעם דעירומי קמערים. ולכן לפי' הנימוק"י לא אמרינן מיגו דאי בעי אמר כולה שלי, משום ד"אין טענותיהם שוות" או "דלא אמרינן מיגו בין דבר לדבר", א"כ צ"ל מהו הביאור בדברי הגמ' דף ח, א. שבעצם הוי מיגו מעליא אלא משום דאירומי קמערים לא אמרינן האי מיגו?

ולכן צ"ל דאה"נ דאינו מיגו גמור אבל סד"א דליפטר משבועה דרבנן - "שלא יהיה כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו", דמיגו כל דהו מהני, קמ"ל לא, דאירומי קמערים.

משא"כ התוס' יתרץ דלא אמרינן מיגו להוציא, ואז אתי שפיר הגמ' בדף ח,א. דהתם המיגו אינו להוציא עוד רביע, אלא ליפטרו משבועה, ולכן בעצם הוי מיגו מעליא אם לא הטעם דאירומי קמערים. והתוס' לא רצה לתרץ כב' התירוצים דהנמוק"י.

משא"כ להתירוץ הג' של הנימוק"י ג"כ אתי שפיר הגמ'1 בדף ח,א. דאמרינן שיהא נאמן ליפטר משבועה במיגו דאי בעי אמר כולה שלי. משום שבעצם זהו מיגו מעליא משום דיותר עדיף לטעון כולה ויטול חציה מאשר לטעון חציה ויקבל רק רביע. ולכן הוי מיגו מעליא הוא, אם לא הטעם דעירומי קמערים.

ועפ"ז מובן קושיית כ"ק אדמו"ר דבאמת מובן למה ב' התירוצים לא מתאמים כאן. רק הקשה דהוה לי' לומר דינא דתוספתא דמזה לומדים ב' חידושים א. לא אמרינן מיגו לפטור משבועה, משום דעירומי קמערים. ב. שמיגו להוציא לא אמרינן. וחידוש הב' א"א ללמוד מדינא דמתני' משום דא"א להביא ראיה דלא אמרינן מיגו להוציא, משום דאפשר שהטעם הוא משום התירוץ הג' של הנימוק"י.