ב'לקוטי שיחות' כרך כה עמ' 144, מביא כ"ק אדמו"ר: מהרמב"ם ריש הלכות דיעות מובן, שהתואר "צדיק" בו נוקט הרמב"ם בס' הי"ד מכוון כלפי מי שנוהג כפי הדין המחוי ב, ואילו מי שנוהג לפנים משורת הדין, נקרא "חסיד", עיין שם.

ומנין למד זאת הרמב"ם?

ואולי י"ל: א) בפשטות ממחז"ל נדה יז, א: "שורפן חסיד קוברן צדיק" (ובתוד"ה "שורפן" שם: "דליכא למיחש שמא יתגלו . . ולכך הוא חסיד שמחמיר לשורפן אע"ג שמזיק לו". (וראה לקו"ד ח"א סח, א).

ב) אולי מסתירת מחז"ל הידועה (שנידונה במפרשים) בין הנאמר בר"ה ד, א "האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ובשביל שאזכה בה לחיי העוה"ב ה"ז צדיק גמור", ובין הנאמר באבות (פ"א משנה ג) "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב עמלק"פ". ותירץ בדרשות הר"ן, שאדם זה העושה צדקה ע"מ שיחי' בנו וכיו"ב צ"ג הוא, כי אפשר ולגיטימי לנהוג כן (עיין לקו"ש ח"ו עמ' 231), משא"כ באבות המדובר ב'משנת חסידים' (עיין ב"ק ל, ב) ולגביו כוונה לשם הנאה יש בה משום פגם.

ג) ושמא יש להוסיף גמ' מפורשת ר"ה יז, ב: "רב הונא רמי, כתיב "צדיק ה בכל דרכיו" וכתיב "וחסיד בכל מעשיו" (ומפרש רש"י: "צדיק - במשפט אמת", "חסיד - נכנס לפנים מן השורה") [ומתרץ רב הונא] בתחלה צדיק ולבסוף (כשרואה שאין העולם מתקיים בדין. רש"י) חסיד".

וחזינן, שצדיק הוא הנהגה כפי הדין, וחסיד הוא לפנים משורת הדין.