ידוע מה שדרשו רז"ל (ע"ז ב, ב) ד"החזירה [התורה] הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה". ובמדרש ('ספרי' לפ' זאת הברכה ובכ"מ) מקשר זאת לפ' תולדות שקראו לאחרונה - דכשהחזירה הקב"ה לבני עשו, אמר להם "לא תרצח", אמרו לו כל הברכות של אותו איש [יצחק] הי' "ועל חרבך תחי'!" ולכן סירבו לקבל התורה.

והמהר"ל מפראג מבאר ('תפארת ישראל' ח"א), שהתורה מתייחסת לפי מעלת המקבלים, ולכן העכו"ם מצד פחיתות וחסרון מעלת נפשם, אינם ראוים להפעולות האלוקיות של התורה, ואדרבה, הם מוכנים להיפך התורה, ונפשם נוטה אל הצד הרע ופעולות שאינן ישרות (וברכת יצחק הי' לפי דרגתם מצד עצמם). משא"כ ישראל, הנה מצד נפשם האלוקית הי' ראוי להם הפעולות האלוקית - והם מצות התורה, עכת"ד.

נמצא שמפרש, דבשעה שחיזר הקב"ה על כל אומה ולשון - קודם מ"ת - בזה מתבטאת המעלה המיוחדת דנשמות ישראל, שדוקא הם ראויות לקבלת התורה, משא"כ נפשות עכו"ם לא היו ראויות לזה כלל, וענין זה הי' ניכר בעליל.

ובס' 'תורת חיים' על הש"ס (ע"ז שם) יש כאן אריכות גדולה, ותמצית דבריו הוא, שהקב"ה חיזר על כל האומות, ובפרט עשו וישמעאל, כי הי' כוונתו להשקיט הקטרוגים והמערערים הבאים בעיקר מצד השמאל, ורצה הקב"ה ללבן שורש המקטרג תחילה, וממילא יתבטל הקטרוג דהימין, ולכן חיזר אצל עשו וישמעאל, אבל הם לא הסכימו. וישראל ידעו רז זה, ורמזו אותו בהמילים "נעשה ונשמע", "נעשה" קאי על עשו שנולד, נעשה ונגמר כבר לפני שנים, ו"נשמע" קאי על ישמעאל כדכתיב "כי שמע ה' אל עניך" (= יסוריו של ישמעאל), וזה מה שרמזו ישראל, שהם יעמדו תחת עשו וישמעאל בקבלת התורה.

נמצא, שמפרש ג"כ ע"ד מ"ש המהר"ל, דכשהחזיר הקב"ה על כל אומה, היו נשמות או"ה בתכלית השפלות, ועוד מוסיף בזה, שהם מורים על שורש הקטרוג דצד השמאל, והקב"ה רצה ללבן ולברר אותם, ולא הסכימו לזה.

ברם, יש להעיר שלכאורה הרבי לומד ענין הנ"ל באופן אחר לגמרי, דמפרש (לקו"ש ח"ד בהוספות ע' 1308) דהחזרת התורה על כל האומות, נוגעת לעצם הענין דמ"ת, ובזה מתבטא אמיתית ענין הבחירה בנש"י. דהא, בחירה אמיתית פירושה שאין שום טעמים וסיבות להבחירה, והבוחר מושלל לגמרי מהדבר שבוחר בו, ובוחר רק בבחירתו החפשית, שזה שייך רק בעצמותו ית' שלמעלה מכל גדר וציור דאור. ומצד עצמותו ית' הרי לכאורה אין הפרש בין ישראל לאו"ה, ומ"מ בוחר בישראל דוקא. ולכן, בנתינת התורה שניתנה מעצמותו ממש - שלגבי' "אח עשו ליעקב" - החזירה על כל האומות, כי לגבי' כל המקבלים בשוה. ומ"מ בחר בישראל ועד "את עשו שנאתי".

ולפי"ז נמצא שמפרש, דבשעה שהחזיר הקב"ה על כל האומות, הרי בזה מתבטא שנש"י שוות הם לאו"ה, ולא כמו שפי' המהר"ל והתורת חיים.

ואולי, כדי לקיים דברי שניהם, יש לחלק מאורע הנ"ל לב' שלבים: א) החזיר הקב"ה (פעולת הבורא). ב) סירוב או"ה (פעולת המקבלים). ובלקו"ש מדובר על פעולת הבורא לחוד - הביטוי דבחירה חפשית מצד עצמותו ית', משא"כ המהר"ל והתורת חיים מדברים על פעולת הנברא, סירוב המקבלים.

אבל לכאורה קשה להעמיס כן בדעת ה'תורת חיים', דהא מדבריו עולה דעצם הפני' דהקב"ה לאומות העולם, הי' באופן שכבר ניכר שהם שורש הקליפות, ולכן רצה ללבן אותם. נמצא, שגם בפעולת הבורא יש כבר הבדל מהותי בין נש"י ואו"ה. (והמעיין בפירוש ה'כלי יקר' לפ' וזאת הברכה (לג, ב), יראה בעליל שמפרש ג"כ שעצם ההחזרה והפני' של הקב"ה, הי' באופן כזה שכבר ניכר ההפרש בין או"ה לנש"י, דלכן מצינו כמה תארים המתארים גילוי הקב"ה לאומות - "זרח" או "הופיע" - משא"כ כשנגלה לנש"י לא מצינו כלום, עיי"ש).