ירושלים עיה"ק ת"ו
בהערותיו להגש"פ מביא רבינו זצ"ל את דברי ה'משנת חסידים' (ועד"ז בסי' האריז"ל לר' שבתי מרשקוב), שיש חמישה עשר "דיינו", ומקשה: והנה לפי נוסחא שלנו אינם אלא יד.
ומתרץ "בדוחק", שהכוונה לט"ו המעלות המנויות שם, שעליהן אנו אומרים י"ד פעמים "דיינו". שהרי בקטע - ב"דיינו" - האחרון נמנים שני שבחים ("הכניסנו לארץ ישראל", "בנה לנו את בית הבחירה"), נמצא שמספר השבחים עודף על מספר ה"דיינו" והם חמישה עשר.
וממשיך שם: שוב מצאתי אשר בשבלי הלקט הגירסא היא "אלו הכניסנו לא"י ולא בנה לנו את בית המקדש.. דיינו, אלו בנה לנו את ביהמ"ק ולא בנה לנו את בית הבחירה.. דיינו". ואשר כן הוא גם בהגש"פ דפוס שונצינו. וא"כ, לפי נוסח זה הם ט"ו "דיינו".
ומכיון שבעל ה'משנת חסידים' ובעל 'שבלי הלקט' חיו שניהם באיטליה, וכן דפוס שונצינו הוא באיטליה, לכן "קרוב לודאי" שנוסחה זו משותפת לשלשתם.
אבל בסידור הר' שבתי צ"ע - שהרי הוא לא חי באיטליה אלא בפולין.
ובקונטרס "פיענוח המ"מ והציונים" (קהת תשמ"ז) ביארו את ה'צ"ע' האחרון, שהרי בנוסח שבסי' ר' שבתי נמנים רק י"ד "דיינו", ואעפ"כ הוא מבאר את עניינם של ט"ו ה"דיינו".
עד כאן תוכן ההערה, בביאור קצת.
ובכל זה לא הבנתי כמה דברים:
[א] הרי הצ"צ כותב בשם אדמו"ר הזקן שה'משנת חסידים' העתיק רק את דברי האריז"ל (פס"ד יו"ד סי' קטז. ולהעיר משו"ת צ"צ אהע"ז סי' קמג שכתב - לגבי אותו ענין - "ואפשר הוא מהאריז"ל"), א"כ מאי נפק"מ לן במנהג מקומו, והרי הוא כותב את סודות האריז"ל ולא את דבריו שלו.
[ב] לפי ביאור המפענחים הנ"ל יוקשה עוד, שהרי בדברים רבים הנוסח הנדפס בסידור זה סותר את המפורש בכוונות על אתר, וכבר גילה הרה"ק ממונקאטש את דעתו (ב"מאמר נוסח התפילה", אות ד), שנוסח זה הוא מעשה ידי המו"ל והמדפיסים ולא מבעלי הכוונות. וא"כ קושיא מעיקרא ליתא.
בהוספות ללקו"ש כרך לב (עמ' 196) נדפס מענה ("מכתב") מרבינו בזה"ל (סימון הסעיפים אינו במקור):
[א] "וט"ו דיינו" ו"טובה" (דיינו) הט"ו הוא "ובנה לנו את ביהב"ח" ואדרבה הוא העיקר "לכפר ע"כ עוונותינו".
[ב] הגירסא שהזכרתי הוא לחידודא, כפשוט.
עכ"ל.
(המקור בגוכתי"ק של רבינו נמצא בספריית אגו"ח, ומתפרסם בזה באדיבותו של הרה"ח ר' שלום דובער לוין שי').
על הסעיף הראשון מעיר המו"ל שם, שהוא מענה על מ"ש בהגש"פ שבסידור האריז"ל לר' שבתי שיש "ט"ו דיינו", ובהערות המו"ל להגש"פ זו (ירושלים, תשמ"ו) שצ"ע שלנוסחא שלנו אינו אלא י"ד דיינו.
ועל הסעיף השני מעיר המו"ל, שדברי הרבי על "הגירסא שהזכרתי" מכוונים לגירסא [האיטלקית] הנ"ל המובאת בהערותיו של הרבי להגש"פ, וגירסא זו הובאה [בשם ההגש"פ של רבינו] גם בהע' המו"ל להגש"פ הנ"ל שע"פ סידור ר' שבתי.
וצ"ע, מנא לי' להמו"ל דקאי על ההגש"פ הנ"ל דשנת תשמ"ו, והרי מה יש בה בהגדה זו שאין בהערותיו של הרבי להגדה? יש בה את הקושיא שבהערותיו של הרבי, ויש בה את תירוצו!
ומדוע נזקק הרבי שוב לאותו ענין?
ותוכן המענה גם הוא צריך ביאור, שהתירוץ שעליו כתב רבינו בהגש"פ שהוא "דוחק", הנה כאן הוא העיקר, ואילו על התירוץ שנראה שם לעיקר, כותב עכשיו הרבי שהוא "לחידודא, כפשוט".
אילו ידענו במענה לאיזה שאלות כתב הרבי את הפתק הזה, אולי היינו מבינים טוב יותר את תוכנו.
ואם ידוע למישהו סיבת כתיבתו של המענה דלעיל, אנא יודיע לרבים.
Download PDF