במש"כ בגליון הקודם, בביאור גדר הדין "אין כלי שרת מקדשים אלא מלאים", שכתבתי (על יסוד דברי רש"י) שאולי גדר הדבר, שביסודו של דבר יש דין כללי שצריך להיות בכלי "שיעור השלם הצריך לדבר", שהוא שיעור הראוי לכלי, ואם אינו שיעור שלם אינו ראוי להיות בכלי כלל. ולפ"ז, אין הפי' "מלאים" כפשוטו, אלא הפי' "מלאים" שהשיעור צריך להיות מלא - היינו בשלימותו (וכהמשך הגמרא "אין מלאים אלא שלמים"). ומזה נסתעף עוד דין שאם נתנו בכלי וחסר משיעור זה אין הכלי מקדשן (כיון שאינו ראוי לכלי). אבל אפי' אם אין צריך לקידוש כלי (כגון בנדו"ד שכבר קדוש השמן במדת חצי לוג) מ"מ כיון ששיעור שמן הצריך למנורה הוא חצי לוג (כמובן מהדין "תן לה מדתה כו' חצי לוג"), לכן צריכים הנרות להיות מלאים עם השיעור הצריך לאותו דבר - חצי לוג.

הנה בטעות נשמט, שיש להעיר בכ"ז ממש"כ בחי' הגרי"ז (סטנסיל) זבחים פח, א ומנחות ח, א שהעולה מדבריו שיש בזה ב' דינים, דין א' בהכלי שצ"ל דוקא מלא ואם לאו אינו נקראת מדה, ועוד דין בהחפצא של המנחה שפחות מעשרון אינו יכול להקדש ע"ש באורך.

והי' אפ"ל שבזה יוסבר קצת מה שהקשיתי שם על המכתב באג"ק ח"א אגרת פא (ע' קלה) שלכאו' לפני הנ"ל שיש ענין שיהא הכלי מלא בשיעור הראוי' (וכמ"ש בהשיחה), א"כ סו"ס קשה לתי' הב"י שחלקו השמן לח' חלקים שלא היתה המנורה מלאה, ולמה נאיד כ"ק אדמו"ר זי"ע מקושיא זו, וכמ"ש שם באורך.

ואולי ע"פ סגנון הגרי"ז יתורץ קצת, שהרי הוא דין בכלי מדה, שאם חסר משיעור חסר בדין כלי מדה, וא"כ אולי אין זה שייך למנורה כיון שלא הי' כלי מדה.

וזהו שמוכיח כ"ק אדמו"ר זי"ע ב' דברים, ראשית שהשמן נתקדש לפני זה, ולא בהמנורה, וא"כ אין שייך במנורה הדין שאין מקדשים אלא מלאים, שדוקא המדה שבו מדדו השמן היו צ"ל מלאים, אבל לא המנורה כיון שבלא"ה נתקדש השמן לפני זה, ואין לומר שבכלל הי' צ"ל הנרות מלאים כיון שבכל פעם לא היו מלאים כמו שמוכיח בהמכתב.

[משא"כ בהשיחה לומד כפי המתבאר (וכמו שמצטט בהשיחה) מרש"י שהוא דין שבכלי צ"ל שיעור השלם הראוי לכלי (וכנ"ל שם באורך), ואינו שייך (ביסודו) לדין קידוש, וא"כ כיון שבהמנורה צ"ל חצי לוג (שזהו שיעור הראוי) הרי לפי תי' הב"י שחלקו לח' חלקים הרי חסר מהשיעור הראוי להיות בכלי].

ונמצא שהשיטה בהמכתב ביסוד הדין "אין מקדשין אלא מלאים" שונה מהשיטה בהשיחה.

וראה ברמב"ם הל' פסולי המוקדשין פ"ג ה"כ והשקו"ט בנ"כ הרמב"ם, האם הדין "אין מקדשין כו'" הוא דוקא בכלי שרת או גם בשאר כלים, והחילוק ביניהם (ראה המצויין ברמב"ם פרנקל). וראה במהר"י קורקוס שם שמשמע שהוא דין דוקא בכלי מדה, וא"כ יתכן הנ"ל במש"כ בפי' האגרת. ועדיין יל"ע בכ"ז ואכ"מ.