במה ששקו"ט בקובצים האחרונים בביאור כ"ק אדמו"ר שהנס דחנוכה היה באופן של "נמנע הנמנעות" - כליון ואי כליון - והקשו דא"כ הדרא קושית הב"י לדוכתא, שביום הח' היו - לפי ביאור זה - הקנים מלאים שמן והיה יכול לדלוק באופן טבעי ולמה קבעו חנוכה ח' ימים?

ונלענ"ד לת' זה שאמנם ביום הח' דלקו הנרות באופן טבעי, ומה שקבעו חנוכה גם ביום הח' כחלק מנס השמן, הנה נ"ל לבאר זה עפמ"ש במאמר כ"ק אדמו"ר ד"ה 'ואתה ברחמיך הרבים' (תש"נ - ספה"מ מלוקט ד) דשם מביא מ"ש בד"ה 'ואתה ברחמיך הרבים' - הש"ת, דהנס שהדליקו בשמן המספיק ליום א' - לשמונה ימים הותחל ביום כ"ו, ומקשה "מפני מה לא הוקבע איזה תוספות דבר ביום כ"ו בכסלו שבו הותחל נס הספקת השמן לשמונה ימים", ובהערה 14 שם: "...דמ"ש בהמאמר שנס זה התחיל בכ"ו בכסלו - הכוונה בזה היא שנס זה היה בשביל ההדלקה דכ"ו".

ובפשטות ביאור הדברים הוא, ש[קושיית הרבי מהוריי"צ היא:] לכאו' הרי בכ"ה היה יכול לדלוק באופן טבעי, אמנם מה שדלק באופן ניסי אינו נצרך ליום כ"ה, אלא להדלקה דיום כ"ו, וכן ביום כ"ו אינו נצרך לעצמו כי אם ליום כ"ז וכו', ולכן אין לקבוע ביום כ"ה מצד הנס שהיה בו, כי לעצמו אינו נצרך כלל (והא דקבעו יו"ט הוא מצד מציאות פך השמן - כמבואר שם). אלא יש לקבוע היו"ט על נס ה'כליון ואי כליון' של יום כ"ה - ביום כ"ו "שבו הותחל נס הספקת השמן לשמונה ימים"! - כלשונו הק', כלומר - אין היו"ט נקבע על הנס כשלעצמו אלא על כך שכאשר באו להדליק - היה להם שמן מספיק.

וא"כ אואפ"ל דיבואר היטב מה שקבעו על יום הח' יו"ט, כיון שבמשך יום הז' דלק באופן ניסי כדי שיוכלו להדליקו (אף שבאופן טבעי) ביום ח'. ולכן קבעו היו"ט על הנס דיום הז' ביום הח' - שגם בו מצאו שמן מספיק להדליק וכנ"ל, ודו"ק.