ראש הישיבה - ישיבה גדולה, מיאמי רבתי
בגליון יד [תשעב] מביא הרב מ.מ. המבואר בכו"כ שיחות בענין תלמידי ר"ע שלא נהגו כבוד זה בזה, שאין הכוונה כפשוטה, כ"א שהיות שלכאו"א הי' דרך שלו בעבודת ה', וכ"א חשב שדוקא דרכו היא האמיתית, ולא דרכו של השני.
הנה מצד אהב"י רצה כאו"א להשפיע על השני שילך בדרכו, וזהו ענין "שלא נהגו כבוד זב"ז", שכ"א לא הי' יכול לסבול מה שהשני אינו הולך בדרך האמיתית. אמנם לפועל נענשו ע"ז, כי באמת צ"ל נתינת כבוד זל"ז אף במצב כזה וכו' וכו'.
והק' הנ"ל דאיך יתכן באמת לאיש אמיתי לתת כבוד אמיתי למי שלדעתו הולך בדרך של שקר. וכאן הרי חשבו כ"א שהזולת הולך בדרך של שקר, דאל"כ למה באמת לא נהגו כבוד זב"ז, ומוכרח שכ"א חשב על השני שהולך בדרך של שקר.
וא"כ קשה כיצד באמת יתכן לנהוג בו כבוד. עכתו"ד.
אבל באמת מנ"ל שכ"א חשב שהשני הולך בדרך שקר? ההכרח שלו, דאל"כ למה באמת לא נהגו כבוד זב"ז, אינו הכרח, כי הכוונה שכ"א חשב על השני שחסר לו בשלימותו, והיות ואינו רוצה לקבל ההשפעה להתעלות בעבודת ה' שלו להגיע לשלימות, לכן לא נהגו כבוד זב"ז.
וכן מובן מכל השיחות שבו מדובר עד"ז, ולדוגמא בלקו"ש ח"ז (ע' 342) וז"ל: "ובהיותם תלמידי ר"ע, הרי בודאי שהיו אנשי אמת, שעבודתם היתה באמיתיות ובפנימיות שהחדירה כל תוך-תוכם, באופן שדוקא דרכם נראתה להם הנכונה באמת, ומי שלא הגיע למדריגה זו, הרי לפי דעתם, חסר הוא בשלימות, והיות שהיו תלמיד ר"ע שאמר "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה" לא הסתפקו בזה שכ"א בעצמו הולך מחיל אל חיל בדרכו העולה בית א-ל, אלא השתדלו ג"כ להשפיע על חבריהם שגם הם יעבדו את השם באופן זה דוקא, ואלה שלא קיבלו הדבר – לא יכלו לנהוג בהם כבוד ככל הדרוש מתלמידי ר"ע", עכ"ל.
ועד"ז מפורש בלקו"ש חכ"ב (ע' 139) וז"ל (מתורגם מאידיש): וכשהתלמידים האחרים לא קבלו הדרך .. "לא נהגו כבוד זל"ז": היותם אנשי אמת .. לא הי' אפשר להיות רגש אמיתי של כבוד מאחד אל השני, היות ולדעתו הי' חסר בהשני בשלימות דעבודתו ית'. עכ"ל.
ועפ"ז מובן למה הי' בזה חסרון, כי פשוט שאם אתה רואה מישהו שלדעתך חסר לו איזה שלימות בעבודתו ית', אי"ז סיבה כלל שלא לנהוג בו כבוד, כי הרי אינו עושה שום דבר של שקר, כ"א שחסר לו איזה שלימות, וכי בשביל שאינו צדיק גמור (לדעתך) אין להתנהג בו בכבוד?
ז.א. באם אתה רואה מישהו שמתנהג באופן של שקר, באופן שלדעתך זהו נגד עבודתו ית', וכ"ש באם מתנהג באופן שלדעתך ה"ז מזיק לעבודתו ית', אז צודק הרב מ.מ. שאא"פ להתנהג באופן של כבוד כלפי הנהגתו, כי לדעתך הוא מנגד להקב"ה, או גם מזיק לעבודתו ית'.
משא"כ אם לדעתך ה"ז רק שחסר לו איזה שלימות (שלדעתך הי' צ"ל אצלו), אי"ז סיבה כלל וכלל לא להתנהג בכבוד אליו.
וזהו כוונת הרבי בכל השיחות, שתלמידי ר"ע לא נהגו כבוד זב"ז, מפני שכ"א חשב על חברו שחסר לו בשלימות עבודתו ית', ובזה הוא שנענשו, כי כנ"ל אי"ז סיבה כלל שלא לנהוג כבוד זב"ז.
(משא"כ באם כ"א הי' חושב שהזולת עושה נגד עבודתו ית', שאז לא היו נענשים).
Download PDF