חבר כולל מנחם שע"י מזכירות כ"ק אדמו"ר
בהקובצים הכי אחרונים דנו בשיחת קודש ל"ג בעומר חל"ב, אודות הנהגתם של תלמידי ר"ע שלא נהגו כבוד זה בזה. ושם בהשיחה מקשה איך יתכן לומר שבגלל "חטא" כזה לחוד יענשו עונש חמור כ"כ עד שכולן מתו?
וממשיך שם: "ובפרט שע"פ הנ"ל מובן שאין המדובר ביחס של זלזול ח"ו (ואין צריך לומר ענין של העדר האהבה ח"ו – היפך הוראת רבם) אלא העדר הרגש של כבוד אמיתי, (שזהו כדבעי של תלמידי ר"ע)". ע"כ לשון השיחה.
ולכאורה יש מקום לשאול, אם הרגש של זלזול אין כאן, ורק חסר העדר הרגש של כבוד אמיתי, איך אפשר לתבוע הרגש אמיתי מנברא מוגבל, כאשר יודע אתה שחברך טועה לגמרי בדבר הרב, והרי תורה לא ניתנה למלאכי השרת, ומזילזול אולי אפשר להימנע, אך הרגש כלפי הזולת אינו בנמצא? ע"ד שאלתם של הדנים בזה בקבצים האחרונים.
ואולי י"ל בהקדים המובא בהמראי מקומות בב' השיחות (חכ"ב וחל"ב).
בהערה 10 מציין להמשך תער"ב ח"א פי"ג, ושם באריכות, אודות שמאי והלל שקבלו משמעי' ואבטליון, ועכ"ז שקבלו מאותו רב, שמאי אוסר והלל מתיר, דלכאו' איך יתכן ששמעו מרב אחד, ולאחרי זה, כ"א הבין באופן אחר, זה מתיר וזה אוסר, מן הקצה אל הקצה?
ומבאר, שאה"נ מצד רבם היו האורות פשוטים דהיינו כולל חו"ג, אך מצד הכלים התחלקו והצטיירו. דהיינו כלי השכל של שמאי היו נוטים לגבורה ולכן גם אור השכל שמצד הרב קיבל אותו ציור. והלל, שכלי שכלו היו מצויירים בקו חסד, לכן תפס ג"כ את שכל הרב עם ציור הפרטי של כלי שכלו.
היוצא מהנ"ל, דהציור פרטי, חסד או גבורה, לא בא כלל מדברי הרב. אדרבה, אצל הרב אפשר למצוא שניהם, ורק היות וכ"א היה לו נטיה מצד כלי שכלו, ממילא מצא בדברי הרב את אשר הוא רוצה למצוא, כמובן בלא שימת לב מיוחדת לכך.
ממילא לא קשה היתכן ששמעו מרב אחד אותם דברים, ועכ"ז נפרדו לגמרי בדעותם, כי אדרבה מצד שכל הרב יש מקום באמת לשניהם, ועיי"ש באריכות הדברים.
לפי כ"ז אפשר להבין יותר טוב את התביעה שתבעו מתלמידי ר"ע, שהיות ובדברי ר"ע עצמם נמצאים כל הסברות והדיעות (אם כי בהעלם), ממילא חייב להיות אצלם הרגש אמיתי כלפי הזולת, וזה שנראה לך שהחבר דובר ההיפך מהרב, בא מהציור של כלי השכל שלך, ולא קשור כלל לדברי הרב עצמו.
כמדומני שבשיחות קודש נמצא, ההשוואה בגמ' על "כשם שפרצופיהן אינם שוים כך אין דעותיהם שוות", שכשם שהפרצוף של הזולת שונה משלך, כך ובאותה מדה צריך להיות פשוט אצלך וללא שום פלא, שהדעה של חברך שונה משלך, וכנ"ל שכלי שכלו שונים ונוטים לכיוון אחר משלך, אך כנ"ל בדברי הרב, הכל נמצא.