בלקו"ש ח"א שמות ס"א מבאר דכשפרעה גזר לעמו דכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון (א, כב), כוונתו הי' לב' גזירות, דכל הבת תחיון נמי גזירה הוא, והיינו לחנך בנות ישראל בדרך המצרים ולהרוג אותם ברוחניות, ומדייק כן בתיבת "תחיון" - "זיי באלעבן" - ולפ"ז מבאר שם שינוי הלשון שנאמר כשגזר פרעה לפנ"ז להמילדות העבריות (א, טז) "אם בן הוא והמיתן אותו, ואם בת היא וחיה" (ולא קאמר ותחי'), כיון שכאן הכוונה רק שלא להרוג אותם בלבד, ואין כאן גזירה, ואמר כן כדי שיוכל לבצע על ידן הגזירה בהצלחה, לכן הרגיע אותן.

ולפ"ז נראה לבאר מדרשות חלוקות, דאיתא במדרש לקח טוב עה"פ ואם בת היא וחי' (טז): "לפי שהיו מצריים שטופים בזימה, לפיכך אמר להם ואם בת היא וחי'" עכ"ל.

ועה"פ "וכל הבת תחיון", איתא בשמו"ר (פ"א כב) "מה צורך לפרעה לקיים הנקבות, אלא כך היו אומרים נמית הזכרים ונקח הנקבות לנשים לפי שהיו המצרים שטופים בזמה" עכ"ל - ועי' בתורה שלמה שם אות יו"ד שעד"ז איתא עה"פ בכת"י חמאת החמדה: "...ויקחו המצרים מהם נשים שהיו שטופים בזמה" עכ"ל.

והנה בתורה שלמה שם אות קעח בדברי הלקח טוב העיר, דלקמן (אות ריד) ב"שמו"ר דרשו כן על הפסוק וכל הבת תחיון, וכנראה שהי' לפני בעל הלקח טוב דרש זה גם על הפסוק שלפנינו" עכ"ל.

ולפי המבואר בהשיחה נראה דאינו אותו דרש, ובאמת מדרשות חלוקות הן, דבלקח טוב מבואר רק שהניחו אותם לחיות בלבד, אבל לא לקחת אותם לנשים, והיינו שלא מבואר כאן שרצו לשנותם למצריות (לחנך אותם בדרכם ולהוליד מהן ילדים) כיון שבכתוב נאמר רק וחי' ולא תחיון, משא"כ בשמו"ר מבואר שלא רק הניחו אותם לחיות, אלא שרצו לשנותם למצריות, והיינו לקחת אותן לנשים (אשתו כגופו דמי') ולהוליד מהן ילדים ע"ד מצריים וכו' וזה הדרש מתאים בדוקא על הפסוק תחיון כנ"ל, ולא על וחי', וכן הדרש שבלקח טוב מתאים דוקא על וחי' ולא על תחיון.

והנה בשיחה הנ"ל ראיתי מקשים: דלכאו' אינו מובן אם אצל המילדות לא גזר על הנקיבות, למה כתב וחי' הלא מעצמו מובן? (כמ"ש גבי תחיון).

ונראה דלק"מ, והדבר מבואר בהדיא בהשיחה, כיון שע"י המילדות - שהי' עבריות - הי' קשה לבצע את הגזירה, לכן "כדי לייכטער אויסצופירן ביי זיי די גזירה פון אפטויטן די זין" (לשון השיחה), הרגיע אותם בזה, דואם בת היא וחי' - משא"כ כשפרעה גזר אח"כ לעמו, ע"י לא הי' קשה לבצע גזירות, וממילא אילו "וכל הבת תחיון" לא הי' גזירה, שפיר הי' מיותר, כיון להם לא הי' צריך לשום הרגעה, ואדרבה וכו', וז"פ.

עוד הק' שם: "מהו הראי' שכשגזר על הזכרים (אצל המילדות) כבר הי' בדיעה לגזור על הנקיבות, ורק כדי להקל לא גזר עליהם בפועל, הלא הענין ד"כל הבת תחיון" הי' זמן מה אחר גזירות פרעה על הזכרים (כדאי' בשמו"ר. ורש"י מביא זה בפי' עה"ת), ובמילא מהו הראי' שכבר עלה בדעתו לפנ"ז?" עכ"ל.

ולפלא הדבר, מאין לו שבהשיחה מבואר שפרעה בעת שגזר על הזכרים ע"י המילדות כבר חשב על הגזירה על הבנות שלאח"כ? - וגם מ"ש "אבער זיי האט ער ניט געזאגט תחיון - נאר וחי'" - מאין לו לדייק שרק לא אמר בלבד אבל שפיר חשב? בפשטות לא אמר ולא חשב ולא ק"מ. - ובלא"ה מאי נ"מ אם חשב או לא חשב?

ומ"ש ליישב: "ואולי דב' הקושיות מתורצות זו בזו, דלכן כתיב "וחי'" להורות שגם אז חשב על גזירה זו. ומ"מ כדי להקל עליהם לא גזר. היינו דפרעה רצה להראות שהוא מיקל עליהם" עכ"ל.

ואינו מובן כלל, דגם אם נימא שחשב אז על גזירה זו, הרי אחרים (המילדות) סוף סוף לא ידעו מה שחושב בלבו, א"כ אין זו כלל הסיבה להראות להם שמיקל עליהם, אדרבא, זה דוקא שמראה להקל עליהם יכול לעורר חששות שרוצה להסתיר משהו - אלא הביאור בהשיחה כנ"ל ופשוט.

ויש להעיר שלכאו' גם גבי המילדות כתוב "ותחיין את הילדים" - "ויקרא מלך מצרים למילדות ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים" (שמות א, יז-יח). וי"ל שלא רק עשו שנשארו בחיים אלא שחנכו אותם גם בדרכי התורה והמצות (וכמבואר בכ"מ), ולפי"ז טענת פרעה היתה כפולה, שלא רק שלא המיתן אותם בגשמיות אלא גם ברוחניות חנכו אותם שלא כמנהגי מצרים - וראה פירש"י שם, "מספקות להם מים ומזון" עכ"ל.