בלקו"ש ח"י ע' 117 איתא" ... אם הי' כותב ""כתרגומו" (סתם) ותו לא - שגם תרגום ירושלמי בכלל זה". ובהע' 18: "שבנדו"ד הביאו רש"י בפי' לב"מ שם. וידועה השקו"ט הראה רש"י ת"י שעל התורה".

הנה הכוונה ב"ת"י" הוא ל"תרגום יונתן" ולא ל"תרגום ירושלמי", דהא התחיל ההערה באומרו "שבנדו"ד הביאו רש"י בפי' לב"מ שם", ושם (כא, א ד"ה) כריכות - עומרים קטנים, כמו מאלמים אלומים ומתרגמינן בירושלמי: מכרכן כריכן [בראשית לז].

[ואף דכשמדובר בתרגום עה"ת הר"ת דתרגום יונתן הוא (בד"כ) "תיב"ע" (דהא כמה פעמים בנ"ך1 רש"י כותב "ת"י", והכוונה לתרגום יונתן), ות"י לכאורה הוא "תרגום ירושלמי" - זה אינו, כנ"ל].

ובנוגע האם ראה רש"י תרגום יונתן עה"ת - ראה לקו"ש חט"ו הע' 28: ". . ולכן מביא רש"י "וזהו שתרגם אונקלוס כו'" - לשלול בזה תיב"י ות"י שתרגמו "גור בר אריון".

מדקאמר שרש"י רוצה לשלול תיב"ע ות"י2 משמע דראה אותם. אלא דמ"מ יש לומר (בדוחק גדול) שהוא שולל שאר תרגומים שלפחות הוא ת"י, ואם ראה תיב"ע כוונתו לשלול אותו ג"כ.

והנה, השיחה בח"י הוא מ(נר ה' דחנוכה) תש"ל וי"ל בליקוט בתשל"ד. וכן השיחה בחט"ו הוא מתש"ל (ש"פ ויחי), וי"ל בליקוט בתשל"ז.

והנה, בשיחת ש"פ האזינו תשל"ח סכ"ג (שיחות קודש - בלתי מוגה), כתוב: "בתור קס"ד הי' אפשר לתרץ דכוונת רש"י במ"ש "כל המקרא כתרגומו" היא לתיב"ע, ולכן כותב "כתרגומו" סתם, משא"כ בפסוק שלפנ"ז ושלאח"ז מפרש "אונקלוס".

אבל אינו, כי תמוה ביותר לומר שב"תרגום" סתם כוונתו לתיב"ע, ודוקא דאונקלוס יפרש. ע"כ.

ובהערה שם - שכנראה הוא מהרבי - כותב: "ברלינר (רש"י עה"ת - נ.י. תשי"ט - ע' 433) כותב ש"לא הי' מכיר (רש"י) את ת"י" "ואכ"מ להאריך בראיות".

אבל כל זמן שלא יתבררו ויבחנו הראיות - איפכא מסתברא, כי בכ"מ בפרש"י עה"ת בדבר שאין לומר שבלי מקור נאמר - אין מקור אחר לדברי רש"י כ"א תיב"ע, וכמו בראשית ד, טו ד"ה וישם (ובפרט דרש"י משנה בזה מפדר"א פכ"א שם).

ויש לחפש בספרים החוקרים עד"ז ואינם ת"י". ע"כ.

משמע דס"ל לרבינו דאכן ראה רש"י תיב"ע עה"ת.

אבל ראה שיחת ש"פ תולדות תשד"מ סמ"א (שיחות קודש תשד"מ ח"א ע' 441) שהרבי אמר:

- ס'איז דא א חקירה צי רש"י האט געזען תרגום יונתן3. בנוגע תרגום אונקלוס - ברענגט אים רש"י בכ"מ. עד"ז ברענגט ער פון ירושלמי, און מ'קלערט צי דאס מיינט מדרש אדער תרגום ירושלמי. אבער תרגום יונתן ברענגט ער ניט, דערפאר וויל מען זאגן אז רש"י האט אים ניט געהאט.

עכ"פ אפילו אויב רש"י האט ניט געהאט דעם תרגום יונתן - האט ער אבער געוואוסט וואס עס שטייט אין גמרא בנדה4 אז "הריון בגימטריא מאתן ושבעים וחד הוו". ע"כ.

א"כ אולי עדיין לא שלל הסברא (לגמרי) שרש"י לא ראה תיב"ע עה"ת.

ב. והנה, בהערה בתשל"ח שם כותב שכיון שלא הי' לרש"י מקור לפירושו לבראשית ד, טו ד"ה וישם, א"כ זהו הוכחה שראה תיב"ע עה"ת [ובפרט ששינה וכו'],

ואין להוכיח ממ"ש רש"י בפ' ברכה עמים הר יקראו - ופרש"י: "דבר אחר עמים הר יקראו על ידי פרקמטיא של זבולן, תגרי אומות העולם באים אל ארצו, והוא עומד על הספר והם אומרים הואיל ונצטערנו עד כאן נלך עד ירושלים ונראה מה יראתה של אומה זו ומה מעשיה . . ", דבספרי (שנד) ליתא ל"והוא עומד על הספר", ובתיב"ע כתב "ארום על ספר ימא רבא שרן", דהא בהדיא כתיב "זבולון לחוף ימים ישכון", וק"ל.