בגליון הקודם הביא הרב מ.מ.ר. הקושיא שנשאל בגליון תתקפח (על השיחה בלקו"ש ח"ה עמ' 228 הע' 3) "למה פרץ וזרח בני יהודה בן יעקב לא נשאו ארונו של יעקב - הרי תמר אמם היתה בתו של שם ולא כנענית". ורצה לתרץ שמכיון שכל הדיון היא רק לדעת ר' נחמי' שהשבטים נשאו כנעניות ממש, י"ל שלדעתו תמר היתה כנענית כפשוטו. ומה שמביא רש"י שתמר בתו של שם היתה, זה לא כפשוטו ממש והוא רק לדעת ר' יהודה (שסובר שאחיות תאומות נולדו עם השבטים ונשאום).

וממשיך לבאר למה זה לא כפשוטו, מפני שדרך העולם שכשמחפשים שידוך לוקחים אשה שיש לה אפשרות להוליד, ואם תמר היתה בתו של שם הרי יוצא לפי פשוטו של מקרא שבזמן המעשה עם יהודה היא כבר הגיעה לגיל זקנה מופלגת מאד - למעלה מחמש מאות שנה, ויהודה לא הי' לוקח אותה לכלה בשביל בניו, וגם לא היתה מוליד! ומסיים "ולכן אי אפשר לומר שבתו של שם היתה".

הרב הנ"ל רצה להוכיח שמכיון שנולד ארפכשד בשנת א'תרנ"ח (שנתים אחר המבול), ומכירת יוסף התקיים בשנת ב'רט"ז, נמצא שבזמן מכירת יוסף, ארפכשד הי' בגיל חמש מאות וחמשים ושמונה. ואם נאמר שאחותו תמר נולדה פחות או יותר באותו זמן, היא גם היתה בגיל כזה כשנשאה ער, ועוד יותר מבוגרת כשילדה את פרץ וזרח.

אגב, לשונו צריך קצת שיפור. שבזמן מכירת יוסף ארפכשד כבר לא הי' בחיים, כי ארפכשד חי רק 438 שנים, שארפכשד מת בשנת ב'צ"ו וזה הי' לערך שתים עשרה שנה לפני לידת יעקב בשנת ב'ק"ח (ומאה ועשרים שנה לפני מכירת יוסף). אבל אפשר לתקן לשונו ולהגיד שרצונו בזה לומר, לו יצוייר שארפכשד עדיין הי' בחיים בזמן מכירת יוסף, הוא כבר יהי' בגיל 558.

(וגם מה שכתוב שם בהע' 2 בשוה"ג: "היו מקרים יוצאים מן הכלל. כי ארפכשד בנו של שם הוליד כשהי' בן חמש מאות שנה, ומקורו בראשית יא,יב". הרי זה טעות מפורשת ששם בפסוק כתוב שארפכשד הי' בגיל 35 כשהוליד ולא בגיל 500, וכל שנות חייו היו רק 438).

אבל כל סברתו שהיא היתה זקנה כל כך בגיל מופלגת כזה אינה מוכרחת כלל, ואפשר לומר שהיא היתה קרוב לשבעים שנה, ואבאר כמה פרטים בזה.

כל הסיפור - שיהודה התחתן והוליד בנים, והם גם נשאו אשה וראויים לייבם, ושוב הוליד את פרץ וזרח ושוב גידולו של פרץ עד שהוליד בניו חצרון וחמול - כל זה התקיים במשך כ"ב שנים, מהזמן של מכירת יוסף עד שיעקב ובניו ירדו למצרים (וזה כולל חצרון וחמול בני פרץ בן יהודה, שהם היו מיורדי מצרים). וכן כתוב בסדר עולם רבה פרק ב', וז"ל: "ובתוך אותן השנים נשא יהודה את בת שוע שנאמר ויהי בעת ההיא וירד יהודה וגו' וירא שם יהודה וגו', שנה אחת לעיבורו של ער, הגדיל ער ז' שנים ונשא אשה הרי ח'. שנה אחת לער, שנה אחת לאונן שייבם, שנה אחת לשבי אלמנה בית אביך, שנה אחת לוירבו הימים ותמת בת שוע, שנה אחת לעיבורו של פרץ, הגדיל פרץ ז' שנים ונשא אשה הרי כ', שנה אחת לחצרון, שנה אחת לחמול, וחצרון וחמול ירדו למצרים." עכ"ל הסדר עולם[3]. (מובא ג"כ בפי' מהרז"ו בבראשית רבה פפ"ה,ו).

היינו שמאז שיהודה לקח תמר לבנו ער, עד שהוא בעצמו בא על תמר, עבר משך זמן של לערך ארבע שנים.

ועתה, שם בן נח מת בשנת ב'קנ"ח כשיעקב הי' בן חמשים. מכירת יוסף התקיים כנ"ל בשנת ב'רט"ז, כשיעקב הי' בן מאה ושמונה. יהודה לקח תמר לבנו ער בשנת ב'רכ"ד לערך. נמצא שממיתת שם עד הנישואין של ער ותמר עבר לערך 66 שנה, ויכול להיות שקרוב לפטירתו של שם הוא הוליד את בתו תמר (וזה כבר הי' אחרי פטירת בנו ארפכשד). ולפי"ז אפשר לומר שתמר היתה קרוב לשבעים.

ואם תשאל, הרי רש"י כותב בפרשת לך לך (יז,יז) וז"ל: "ואע"פ שדורות הראשונים היו מולידין בני ת"ק שנה, בימי אברהם נתמעטו השנים כבר ובא תשות כח לעולם, צא ולמד מעשרה דורות שמנח ועד אברהם שמהרו תולדותיהן בני ס' ובני ע' ", וא"כ איך יכול להיות ששם הוליד סמוך לפטירתו כשכבר הי' קרוב לבן שש מאות שנה? הרי תשובתך בצדך, שרש"י אומר "בימי אברהם נתמעטו השנים" היינו שהתשות כח הגיע לאנשים בימי אברהם שאצלם הי' מיעוט השנים ולא חיו כל כך הרבה כמו בדורות הראשונים, ולכן גם מהרו תולדותיהן יותר מוקדם. משא"כ שם בן נח שכבר נולד קודם המבול י"ל שגופו הי' יותר חזק מהדורות שלאחריו, וכמו שמצינו לגבי נח שגם אחרי המבול כשהי' בן שש מאות שנה, עדיין הי' לו כח להוליד ורצה להוליד בן רביעי לולי זה שחם בנו סרסו, וכך אפשר לומר ג"כ בנוגע לשם בנו, שאצלו ג"כ הי' כח ההולדה כשהי' קרוב לגיל הזה.

וראי' לזה ששם בן נח לא נחלש מה"תשות כח" הזה שבא לעולם בדורות שלאחריו, ששם חי שש מאות שנה, ובמשך ימי חייו מתו הרבה מהדורות שנולדו אחריו, היינו מארפכשד בנו עד אברהם אבינו שזה תשע דורות, כולם (חוץ מעבר) מתו בחיי שם אביהם, וגם עבר שהאריך ימים קצת לא חי כ"כ כמו שם, שימי חיי עבר הי' רק 464 שנים, ולא 600 כמו שם. אבל שם בעצמו (למרות שהוא לא חי 900 שנים כמו בדורות שלפני המבול), לא הי' אצלו כזה מיעוט השנים כמו שהי' בדורות שנולדו לאחריו.

ומכיון שיש לנו ראי' מוכרחת שגופו של שם הי' הרבה יותר חזק מדורות שלאחריו, אפשר לומר שהי' לו ג"כ כח ההולדה סמוך למיתתו. ולפי"ז אם נגיד שתמר נולדה סמוך למיתתו של שם[4], נמצא שבזמן הסיפור עם ער היא היתה קרוב לשבעים, ולא חמש מאות! נמצא שגם כפשוטו יכול להיות שתמר היא בתו של שם.

שוב מצאתי בבאור והגהות היעב"ץ לסדר עולם הנ"ל (פ"ב) אות ד' וז"ל: "אם תמר בתו של שם, נמצאת קרוב לשבעים כשנשאה ער", עכ"ל.

ובאמת, אין אנו צריכים לראיות שזהו לפי פשוטו, שרש"י על אתר (וישב לח,כד) מביא מב"ר פפ"ה,י, שתמר היתה בתו של שם, ולא מביא דעה חולקת בזה, היינו שלפי פשוטו של מקרא, תמר היתה בתו של שם. (וכן כתוב במדרש רות רבה פ"ח,א). וכן הוא שיטת התוס' בכמה מקומות שתמר היתה בתו של שם. בסנהדרין (נו,א) תוס' ד"ה אינה וז"ל: "והא דכתיב גבי תמר הוציאוה ותשרף .. אוקמוה אמיתת בת כהן דבשריפה לפי שהיתה בתו של שם", וכן בסוכה (כד,ב) תוס' ד"ה על מנת, שהתוס' רוצה להוכיח שכל יוצאי חלציו של האב עדיין קרויין בית האב גם אחרי מיתת האב, ומביא ראי' מתמר, וז"ל: כדאשכחן גבי תמר שהיתה בתו של שם וכתיב שבי אלמנה בית אביך וכבר מת אביה כדמוכח קראי". הרי התוס' סוברים בפשטות שתמר היתה בתו של שם. וא"כ הקושיא במקומה עומדת. למה פרץ וזרח בני יהודה בן יעקב לא נשאו ארונו של יעקב?

ועוד יותר מזה, שגם לפי הדעות שתמר לא היתה בתו של שם, עדיין אפשר להקשות הקושיא הנ"ל. שבגמ' סוטה (י,א) מספרת שם הגמ' השקו"ט שהתקיים בין יהודה ותמר. ואחד השאלות שיהודה שאל לתמר היתה: "אמר לה .. שמא קיבל בך אביך קידושין, אמרה לי' יתומה אני". ורש"י ד"ה יתומה אני, פירש וז"ל: "והייתי קטנה והשיאוני אמי ואחיי ואין נישואין לער ואונן כלום לאסור עליו משום כלתו[5], ואין זכות לאם ולאחים להשיא קטנה אלא האב זוכה בה כדכתיב את בתי נתתי לאיש הזה, ולהך סברא לאו בתו של שם היתה, שמשנת חמשים ליעקב כלו שנותיו של שם ויעקב כבר הי' יותר מבן מאה ועשר". היינו שלפי הגמ' כאן היא לא היתה בתו של שם.

אבל מצאתי בספר הישר פרשת וישב (הובא בפי' מהרז"ו בבמדבר רבה יג,ד) וז"ל: "וילך יהודה בית שם ויקח את תמר בת עילם בן שם לער בכורו לאשה". ועד"ז כתוב בפי' מהרז"ו בבראשית רבה פפ"ה,י, וז"ל: "וצע"ג שהרי שם מת כשהי' יעקב בן נ' שנה .. הרי שבעים שנה מפטירת שם .. הרי שהיתה זקנה, ואיך ישיא יהודה לבנו בן ז' אשה זקנה כ"כ? ויתכן שהכוונה שהיתה מזרעו, ומ"ש .. הוא כהן ולא זרעו כהן פירושו על כהונה גדולה ולהקריב, אך לענין היחוס גם זרעו כהנים", עכ"ל.

ולפי"ז יש לומר שגם לפי הגמ' בסוטה שתמר לא היתה בתו של שם, עכ"פ היתה מזרעו. וא"כ הדרה קושיא לדוכתא: "למה פרץ וזרח בני יהודה בן יעקב לא נשאו ארונו של יעקב - הרי תמר אמם היתה מזרעו של שם, (ולא כנענית מזרעו של חם)"?

[3]וממשיך) שם בסדר עולם בנוגע להרן שהוא התחתן בגיל שש והוליד בגיל שבע, וראה גם סנהדרין סט,ב בנוגע לדורות הראשונים שהולידו בני שמונה, והגמ' פריך על הרן דאפשר לומר שהוא הי' גדול מאברהם, ומביא ראי' מבצלאל בן אורי בן חור בן כלב, שכלב ובנו חור ובן בנו אורי, כולם הולידו בני שמונה, (ועיי"ש עוד כמה שהולידו בגיל שמונה).

[4]וזה) יכול באחד משני אופנים: או שתמר נולד מאשתו של שם שכבר היתה אשתו מלפני המבול ולכן עדיין הי' לה כח ההולדה למרות גילה, או ששם התחתן עכשיו עם אשה צעירה שראוי' להוליד,עכ"פ אין מזה נפק"מ לענינינו.

[5]וראה) מהרש"א בח"א שם.