בגליון תתטו עורר הגרי"ל שפירא על המבואר בלקו"ש חי"א ע' 16 הערה 13 דבפנים השיחה כותב נפ"מ בין ב' צדדי החקירה בגדר מצות הסיבה - האם (א) הסיבה הוא תנאי במצאת אכילת מצה, או (ב) שמצות מצה הוא תנאי בהסיבה והסיבה הוי מצוה בפני עצמו. והנפ"מ ביניהם כשאכל מצה בלא הסיבה ועכשיו יושב לפני רבו שאינו מחוייב להסב. דאי נימא דהסיבה הוא תנאי במצות מצה מדרבנן, הרי מחויב עכשיו במצות מצה מדרבנן, אבל אי נימא דהסיבה הוא ענין בפ"ע אין מקום שיחזור ויאכל בהסיבה.

וע"ד צד הא' כתוב בהע' 13 וז"ל: "אפ"ל דכיון שלא יצא י"ח מצה מדרבנן מפני שאכלה שלא בהסיבה, לא חייבוהו חכמים לחזור ולאכול כיון שגם עתה יאכל שלא בהסיבה "ולא ירויח כלום", ולהעיר מהדעות בנוגע ליעלה ויבוא במנחה של ר"ח, ובלילה אינו ר"ח, האם צריך לחזור ולהתפלל ערבית שתים, אף שלא יאמר בה יעו"י, דכיון שלא יצא במנחה ה"ז כאילו לא התפלל כלל (ראה שו"ע אדה"ז סק"ח סי"ז, וש"נ)".

והקשה הרב הנ"ל דלכאו' המחלוקת בשכח יעו"י הוא ממש כהחקירה בהסיבה, והמ"ד דס"ל דאינו חוזר ומתפלל הוא משום דס"ל דיעו"י הוא ענין בפ"ע, וכבר יצא יד"ח תפלה, ע"ד הצד בהסיבה שהוא חיוב בפ"ע. ועפ"ז מה מקום לציין לדיעה זו בהמשך לצד הא' בהסיבה שהוא רק תנאי במצות מצה, והאריכו בזה בכמה גליונות.

ואולי אפשר לומר ולבאר בכל זה, שהמחלוקת ביעו"י וכן מה שמובא שם בשו"ע אדה"ז בסי' קח סעיף יז בענין מנחה של שבת שהתפלל תפלת חול האם צריך להשלים בתפלת ערבית במוצש"ק - הוא לא כמו שהסביר בחידושי הגר"ח בברכות, וכמו שמסבירים, שהמחלוקת הוא - כנ"ל - האם זה דין בהזכרת שבת או ביעו"י; כלומר, שהא דצריך לחזור ולהתפלל - זה בגלל יעו"י או הזכרת שבת, אבל לא שחסר בעצם התפלה, ולפ"ז א"צ להשלים במעריב במוצש"ק או במוצאי ר"ח, או שזה דין בעצם התפלה כאלו לא התפלל, ולכן צריך לחזור ולהתפלל כי חסר לו עצם התפלה;

אלא שאפשר לבאר ששני השיטות סוברים שזה דין בעצם התפלה, והוי כאילו לא התפלל, רק השאלה היא האם תפלת שבת ותפלת ר"ח זאת חפצא אחרת של חיוב תפלה מתפלת חול. דאם זאת חפצא אחרת של חיוב תפלה - אי אפשר להשלים במוצש"ק ובמוצאי ר"ח, מצד שזה לא אותו חפצא של חיוב תפלה, היות ובמוצש"ק ובמוצאי ר"ח יתפלל תפלה של חול. - וזה הביאור שלא ירויח כלום בתשלומין אלו.

אמנם אם נאמר שחיוב תפלה של שבת ור"ח זה אותו חיוב חפצא של תפלת חול, רק שיש תוספת, א"כ ממילא אם לא התפלל תפלת שבת ור"ח - לכה"פ שיתפלל תפלת חול, היות והוי כאילו לא התפלל כלל.

ולפי"ז מובן מש"כ כ"ק אדמו"ר נשיא דורינו בהע' 13 "ואפ"ל כיון דלא יצא יד"ח מצה מדרבנן מפני שאכל בלא הסיבה לא חייבוהו חכמים לחזור ולאכול כיון שגם עתה יאכל בלא הסיבה "ולא ירויח כלום"": מפני שגם בהסיבה, אפילו שזהו תנאי במצות מצה, אבל הרי"ז חיוב חפצא של מצות מצה אחרת ממצות מצה רגיל מדאורייתא - כי זה רק עם הסיבה, וא"כ כשעכשיו יאכל בלא הסיבה כי רבו עמו, וזהו חיוב חפצא של מצות מצה אחרת - א"כ לא יכול להשלים החיוב של מצות מצה עם הסיבה.

אבל אם נאמר שזה אותו חיוב חפצא של מצות מצה, ולכן גם אם זה היה בלי הסיבה והוי כאילו לא קיים מצות מצה מדרבנן - יכול להשלים אפילו רבו עמו, ויאכל בלא הסיבה, מצד שזה אותו חיוב של חפצא של מצות מצה;

- הנה ע"ז כתב בהע' 13: "ולהעיר מדין יעו"י", שגם שם זה אותו מחלוקת. ומש"כ "להעיר" - כי אולי במצה, היות וקיים מצה מדאורייתא בלי הסיבה - א"כ מדרבנן שצריך הסיבה אפ"ל שזה חיוב וחפצא אחרת של אכילת מצה עם הסיבה, וא"כ, אם רבו עמו - א"צ לחזור ולאכול, כי גם כך לא יקיים החפצא והחיוב של אכילת מצה מדרבנן, "ולא ירויח כלום".