ברוקלין נ.י.
בקובץ הערות ובאורים גליון תת (ע' 29) הביא הרב אפרים הלל העלער שי' מלקו"ש חל"ז (אמור א) לחקור בכללא דחז"ל בשבת ח, א כהנים זריזין הם, האם זה מצד טבעם, שיש בהם טבע שזריזין הם. או מטעם שהם עובדים בבית המקדש ואימת שכינה עליהם, וזה גורם ופועל עליהם זריזות (ורצה להתאים זה עם ב' אופנים בפי' ד"זריזין הם" - זהירות, או זריזות כפשוטה, ע"ש בדבריו). ומצאתי בע"ה בכמה מקומות העוסקים בזה וזה החלי:
בס' נתיבות התלמוד (לבוב תרפ"ח) להג"ר יקותיאל ארי' קאמעלהאר ז"ל לימוד ג' כתב: בהא דאמחז"ל ברכות נב, ב אוכלי תרומה זריזין הם, ובכמה מקומות מצינו כהנים זריזין הם. והנפק"מ בזה לענין בנות כהנים שאינן בכלל כהנים זריזין הם ואיתנייהו בכללא דאוכלי תרומה זריזין הם, כיון שגם הם בכלל אוכלי תרומה. משא"כ בעבודת ביהמ"ק אינם שייכים, לכן אינם בכלל כהנים זריזין הם. ע"כ דבריו. ומשמע מדבריו דכהנים זריזין הם הוא מחמת עבודתם בבית המקדש דווקא, ולכן בנות הכהנים אינם בכלל זה.
הגאון האדיר ר' יוסף ענגיל ז"ל בגליוני הש"ס שבת כ, א (שצוין בהשיחה שם) מאריך בכללא דכהנים זריזין הם ומביא משו"ת חכם צבי סי' ס"ט דהמצויין אצל מילה זריזין הם, והביא ראי' מהא דכהנים ובני חבורה זריזין הם עיי"ש. ומשמע ג"כ מדבריו דהא דכהנים זריזין הם הוא מפאת עבודתם במקדש, ולכן המצויין אצל מילה זריזין הם כיון שמוטל עליהם עבודת המילה.
בספר דברי יואל ח"ד ע' שיא מבאר דברי רש"י בפר' תשא עה"פ ואתה דבר אל בני ישראל אעפ"י שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן, אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה. דהרי אמרו חז"ל בפסחים סה, ב דאין שבות במקדש, והטעם משום דכהנים זריזין הם, ולא יבואו עי"ז לימשך לעבור על איסור תורה. ולפי"ז אפשר לומר דכיון דבבנין ביהמ"ק היו כל בני ישראל עסוקים, א"כ היו כל בנ"י זריזין במלאכתם, ובמקום זריזות לא חשו חכמים לאסור שבות. ע"כ כתבה התורה מיעוטא דאך את שבתותי לאסור דברין שהם משום שבות, דלא דחיא מלאכת המשכן. ע"כ דבריו. מוכח מזה דהזריזות בא מפאת עבודתם במקדש, ולכן בבניית המשכן היה גם הישראלים זריזין כיון שגם הם עסקו בבנינה.
ומכל הנ"ל מוכח דכהנים זריזין הם הוא מפאת עבודתם בבית המקדש, וזה פועל עליהם זריזות מפני אימת שכינה. ולפי כל הנ"ל אפשר לחדש דגם הלוים שעסקו בבית המקדש היו זריזין, כיון שכל הטעם דכהנים זריזין הם הוא מפאת עבודתם במקדש, א"כ גם בלוים אפשר לומר שהיו זריזים.
ואפשר ליישב בזה מה שהקשה חכ"א בקובץ אור ישראל (רבעון תורני) גליון כא, על התוס' ר"פ החליל - ד"ה "שאינו", דהקשה אמאי לא מחללין בחליל בשבת והא קיי"ל דאין שבות במקדש. וקשה הא הטעם דאין שבות במקדש הוא משום דכהנים זריזין הם (עי' שו"ת ריב"ש סימן קס"ג), ויודעים להשמר מלעבור על איסור תורה. וא"כ מאי שייך זה להכא דהלווים היו מנגנים בשמחת בית השואבה (מתני' נא, ב) ובלווים לא מצינו האי כללא דזריזין הם? ע"כ. ברם לפי כל הנ"ל אפשר לומר דגם אצל הלוים אמרי' זריזין הם, כיון שעבדו בביהמ"ק. כך חשבתי בדרך אפשר ואשמח לתגובות.
ומה שהקשה הרב הנ"ל על הא דאמחז"ל בפסחין סה, א דאגב זריזותייהו דעבד משתפך, ולכאו' הלא כהנים זריזין הם מפורש בכ"מ זהירין וא"כ למה נשפך. והבין שבכהנין תרתי איתנייהו בהו זריזות וזהירין.
ובגליון תתא ע' 31 כתב הב' מ. ג. שי' להשיג ע"ז דכהנים זריזין פירושו "זהירין" ותו לא. והביא כמה ראיות מש"ס ע"ז, ובין היתר בא הדבר לידי ביטוי גם בכך שעשו את עבודתן בזריזות.
והנני להעיר מרש"י ביצה יח, א ד"ה זריזין הם דזריזין מלקבל טומאה לכליהן וע"כ פירושו "זהירין" כמובן וע"כ שזריזין כוונתו זהירין.
ברם יל"ע קצת, דאם הפי' דכהנים זריזין הוא זהירות, למה נקט תמיד זריזין, אע"ג שהוא מכח הזהירות מ"מ במקומות שהכוונה הוא זהירות הו"ל למינקט זהירין, ובפרט שזריזות וזהירות דברין שונים הם. ועי' רש"י חולין קז, ב ד"ה לא, ויל"ע קצת בזה.
Download PDF