בלקו"ש ח"י ע' 25 ואילך, נת' בארוכה פירש"י בטעם קריאת שם ראובן - "ראו מה בין בני לבן חמי .. וזה (ראובן) לא מכרה ליוסף, ולא ערער עליו, ולא עוד אלא שביקש להוציאו מן הבור", ונת' שזהו בכדי להדגיש מעלתו של ראובן בענין הבכורה דווקא - שעי"ז "יאהבני אישי", עיי"ש.

וממשיך בהשיחה שענין זה מתבטא בכל הפרטים שהביא רש"י. וכן במש"כ רש"י "ולא עוד אלא שביקש להוציאו מן הבור" מבואר בהע' 33 שם: "שעי"ז היתה אפשריות שתנתן הבכורה ליוסף, משא"כ באם היה מניחו בהבור (-שב ואל תעשה)". וכוונתו - שבכך מתבטא מעלתו של ראובן, דכיון שאצל יעקב הבכורה חביבה ונלקחה ממנו ליוסף, ובכ"ז לא ערער, וכתוצאה מכך שיוציאו מן הבור היתה ניתנת ליוסף בפועל - כי בלא הוצאתו מן הבור (בשב ואל תעשה דראובן) היה מת, ולא היה מקבל את הבכורה [והיתה חוזרת לראובן].

ולכאו' אינו מובן, הרי מפורש בתורה הטעם שביקש להוציאו - "למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו" - ובפרש"י - "אמר, אני בכור וגדול שבכולן לא יתלה הסרחון אלא בי", וכן לקמן "אנה אני בא" - "אנא אברח מצערו".

ואף שיש לפרש שמכך שהתחשב בצער אביו, למרות שיפסיד הבכורה, מזה עצמו מוכח ש"לא ערער עליו", אמנם עדיין אינו מחוור:

איך יתכן לומר שאם יניחו בהבור, יהיה זה באופן ד"שב ואל תעשה". הרי הוא עצמו ציווה לזורקו להבור - ואם ננקוט שע"י שישאירו שם בכוונה - ימות, א"כ אי"ז "שב ואל תעשה".

(תדע, שהרי האחים חשבו שראובן עמם ברצון להרוג את יוסף - רק שהסביר להם שהגם שצריך להורגו, בכ"ז "יד אל תשלחו בו" היינו שהסביר להם שימות ע"י שישאר בהבור, (ולא מצינו חילוק בין האחים עצמם לענין מי השליכו בבור לפועל - ובפרט שכאן כ' הפטור ד"שב ואל תעשה"). וכן פסק הרמב"ם בפי' - הל' רוצח פ"ג ה"י - "אבל הכופת את חבירו והניחו ברעב עד שמת ... בכל אלו אין ב"ד ממיתין אותו והרי הוא רוצח ודורש דמים דורש כו'" (ועייג"כ שם פ"ב הל' ב-ג)).

ואולי יש לומר עפ"י מש"כ הרמב"ם שם פ"ג בתחלתו שבדיני רציחה יש לשער אופן ההריגה וכו' עיי"ש, וכמו"כ י"ל שאע"פ שננקוט שאם היה ראובן משאירו בהבור והיה הורגו בכך - אין הוא נק' רוצח כברמב"ם, כי כשנשער שאחיו רצו להורגו מיד הרי אם לא היה מציע להשליכו אל אחד הבורות לא היה כבר בחיים ובכך שזרק לבור יש מעין הצלה פורתא שעכשיו יחיה יותר [עיין שיחת ש"פ וישב תשל"ו], וא"כ עצם הזריקה לבור (בציוויו) אינו מעשה ההריגה אלא להיפך - ולכן כאשר יניחו בהבור יהיה שב ואל תעשה. אמנם שאר האחים י"ל שגם כשזרקו לבור לא יפטרו כראובן, אלא כל' הרמב"ם "ה"ה רוצח ודורש דמים" ועוד יל"ע בזה.

אבל סו"ס יל"ע בגוף הביאור בשיחה: לכאו' ברור לרש"י שהבכורה שעברה מראובן ליוסף, ה"ה רק לענין השבט, וכל' רש"י (לג, כג) לאחר המעשה דראובן - "ולא ניתנה בכורה ליוסף, אלא לענין השבט שנעשה לשני שבטים", וא"כ הערעור דראובן (באם היה) היה צ"ל על כך שכעת בניו של ראובן לא יהיו ב' שבטים, אלא בני יוסף, (ועיין ג"כ לקו"ש חט"ו ויחי ג). וקצת קשה לומר שעבור זה ישאיר את יוסף בבור, שעי"ז ימות וכו' - כי גבי ראובן מצינו שהיה חשוב אצלו כ"כ צערו של אביו, דאם גבי בנימין אמר ליעקב "את שני בני אמית אם לא אביאנו אליך" (ועיין לקו"ש ח"ה ע' 190) עאכ"ו שיחזיר את יוסף (אהובו) אפילו שבכך יפסיד את בכורתו (של בניו)? ויש ליישב.