בהתוועדויות תשמ"ז ח"ד ע' 116, מדבר על זה שזמרי בן סלוא היה מיוחס לשבט שמעון, שבזה מתבטאת גנותו - על פי מ"ש (ויחי מט, ה) "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם", וכפירוש רש"י שם: "בעצה אחת על שכם וכו'".

ובהערה בשוה"ג - מכתי"ק: "ואף שענין זה נאמר גם בנוגע ללוי (שבטו של פינחס) - הרי העיקר היה שמעון (ראה פרש"י ויגש מו, יו"ד: "כשהרגו את שכם לא היתה דינה רוצה לצאת עד שנשבע לה שמעון שישאנה", והטעם בפשטות - מפני שהיה גדול מלוי)". עכלה"ק.

ויש להעיר, שתוכן זה כבר נתבאר לפני כן - בלקו"ש ח"ח שיחה א' לפ' פינחס, אבל שם (ע' 169 הע' 53) מזכיר את זה ששמעון היה העיקר (לגבי לוי) רק בנוגע למכירת יוסף; ואילו כאן - בתשמ"ז - מחדש שגם בהריגת אנשי שכם היה שמעון העיקר, כפי שמוכיח מזה שדוקא שמעון הוא שנשא את דינה.

ולכאורה י"ל, שלפי חידוש זה יש להמתיק את דברי רש"י בפ' מקץ, עה"פ (מב, כד) "ויקח מאתם את שמעון": "נתכוין יוסף להפרידו מלוי, שמא יתייעצו שניהם להרוג אותו".

ובכמה מפרשים העירו (נחלת יעקב. משכיל לדוד. באר בשדה) דאם כן, למה אסר דוקא את שמעון ולא את לוי?

אמנם לפי דברי רבינו הנ"ל א"ש, כי בהריגת אנשי שכם היה שמעון העיקר, ולכן גם כאן חשש יוסף בעיקר ממנו.

[וכעי"ז כ' בבאר בשדה שם: "דאע"ג דתרוייהו אתו מסטרא דדינא קשיא, מכל מקום היה שמעון קשה מלוי, והראיה שהוא היה הפוטר מים בכל מקום ולוי היה מסכים אחר כך עמו"].

ולא באתי אלא להעיר.