בלקו"ש חכ"ב שמיני (א) ע' 39 מביא כ"ק אדמו"ר מש"כ רש"י עה"פ (ויקרא ט', כ"ב) ויברכם: ברכת כהנים יברכך יאר ישא, ומקשה, דמכיון לפי פשש"מ הצווי של ברכה"נ הוא בפ' נשא האיך יוכל רש"י לפרש כאן הוא ברכת כהנים.

ושם ע' 41 אי': דערנאך שטעלט זיך רש"י אופן ווארט "וירד" און איז מפרש: מעל המזבח. ובע' 42 הביא מפרשים שרוצים לפרש בדברי רש"י שהוא ע"ד התו"כ, שהוא מקרא מסורס, ויורד מעשות החטאת הי' לפני ויברכם.

ורבינו מקשה ע"ז: נוסף לזה אז דער ענין פון "מקרא מסורס" איז ניט גלאטיק אין לימוד ע"ד הפשט, און אויב רש"י וועט דאס געמיינט, וואלט ער דאס געזאגט בפירוש . . איז עוד ועיקר...

ולכן מפרש בע' 44 שכוונת רש"י: כפשטות לשונו - אז אהרן איז ערשט דאן (נאך "ויברכם") אראפגעגאנגען פון דעם מזבח, ווייל ער האט געבענשט אידן זייענדיק נאך אויפן מזבח (וכדפרש"י בהדיא בסוטה ל"ח, ב, בד"ה וירד מעשות - וראה הנסמן בהע' 63 שם).

ובאמת, כה"ז הי' קשה לי מכיון דבפנינו כמה דפוסים (בלום תשמ"ג, ועוד) דאי': וירד: מעל המזבח מקרא מסורס וירד מעשות וגו', וישא וגו' דאל"כ הול"ל וירד מעשות וגו' ומלברך.

וא"כ (מפורש ברש"י (כנ"ל בשם המפרשים) שהוא מסורס ובכלל לא צריכים המפרשים) וא"כ הדרא קושיין לדוכתא.

עד שמצאתי דפוסים אחרים (תו"ת, חת"ת תשנ"ב) שכתוב כלקו"ש - וירד: מעל המזבח (ותו לא).

גם ראיתי מהדו' נטר שם אי': מעל המזבח. ובחצע"ר כתוב: ז"ל הת"כ, ה"ז מקרא מסורס וירד מעשות וגו' וישא וגו' דאל"כ הול"ל וירד מעשות וגו' ומלברך ק"א ועיין מגילה י"ח. ע"כ.

ואיני יכול לכוון בתי' ק"מ אם הפי' הוא שהוא הוספת המדפיס או שהוא קו"א מכת"י אחר.

אבל מ"מ מכיון שמצינו כמ"פ שרבינו מקשה קושיא על פרש"י מגי' אחד (אם זהו הנפוץ?) ומתרץ ג"כ לפעמים באופן שלפי גירסאות שונות עדיין יש קושיא כמו שמוצאים בהערות, א"כ יל"ע למה לא מזכיר כלל גי' זו.

ואולי יש לחלק בין שינויי גירסאות במקום שיהי' פלוגתא לפי פירושו עהש"ס (ובסוטה לח, ב, פרש"י שברכת כהנים הי' בעודנו על המזבח) שאזי אין מקום כלל לגרוס גירסאות האחרות משא"כ במקום שרק משום גירסא זו יש קושיא מצ"ע א"כ אין לדחות אותו כ"א למצוא תירוץ. ועדיין יל"ע.

בלקו"ש חכ"ב שמיני (א ע' 41 בהע' 29: ...ולהעיר שאהרן הקריב גם מנחה (לעיל פסוק ד, יז) ומ"מ לא נזכרה המנחה כאן (כקושיית הריב"א, טור הארוך ופענח רזא כאן). ע"כ.

ולכאו' הע' זו צע"ג דלכאו' המנחה שהקריב אהרן בפסוק י"ז היינו המנחה שנצטוה בפסוק ד'.

וכפי שהבנתי את הקושיות של הריב"א, טור הארוך ופענח רזא, כל הקושיא הוא על שינוי הסדר, שנצטווה להקריב שור ואיל לשלמים ואח"כ מנחה כלולה בשמן רק ששינה את הסדר והקריב מנחה לפני השור והאיל.

ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה.

בגליון ג' הקשה הת' ב.צ.פ. אמש"כ בלקו"ש ח"ה ע' 142-3 שם מדובר למה (והאיך) נשא יעקב אבינו ב' אחיות, והביא שם הדיעה שיעקב נשא ב' אחיות עפ"י ציווי מהקב"ה כדי להעמיד י"ב שבטים, וע"ז הקשה רבינו דנוסף לזה דעפ"י פשטות הכתובים לא משמע שזהו הטעם מדלא מצינו בשום מקום שנצטווה ע"כ, הנה אדרבה משמע שהטעם שיעקב אבינו נשא רחל הוא משום שרצה לישא אותה קודם שנשא לאה.

והקשה הת' הנ"ל דלכאו' רבינו הי' יכול לומר בפשטות - דאין לומר שהי' עפ"י ציווי להעמיד י"ב שבטים - דזה יכול להיות ע"י אשה אחת, וכמו שבתחילה רק רצה לישא את רחל (וכמ"ש ברש"י בראשית כט, כא) אמתי אעמיד י"ב שבטים . . ואבואה אליה (לשון יחיד) [ואם הי' עפ"י הדבור לישא ב' נשים, א"כ אפי' אם נשא רחל בתחילה הי' נושא לאה].

ועיי"ש מה שרצה לת' דבאמת שניהם עולים בקנה אחד דהכוונה באמרו דמפשטות הכתובים לא משמע שזהו הטעם (דהיינו דלקחה להעמיד י"ב שבטים), ואדרבה משמע שלקחה מכיון שרצה לישא אותה קודם לאה, פי' הוא דא"כ הי' יכול להעמיד י"ב שבטים מלאה. וסיים שיל"ע בכ"ז.

ובגליון ד' ע' 44 הקשה ע"ז ותי' דהטעם דלא תי' רבינו כדלעיל (דהעמדת י"ב שבטים יכול להיות ע"י אשה אחת) הוא משום דבהדיעה שהביא רבינו שנשא אותה עפ"י הדבור בכדי להעמיד י"ב שבטים, הנה העיקר הוא שהי' עפ"י הדבור, ודא"ג א' שהי' כדי להעמיד י"ב שבטים, ואילו באמת הי' ציווי על כך אין להקשות דיכול להעמיד ע"י אשה אחת, מכיון שבפועל כך הי' הציווי - לישא ב' אחיות. ולאחר שתי' שמפשטות הכתובים לא הי' עפ"י הדבור, לא נוגע שזה שהי' עפ"י הדבור הי' כדי להעמיד י"ב שבטים, דהיינו, ר"ל (כפי שהבנתי את דבריו) הנוגע לנו הוא האם הי' ציווי או לא ולא הסיבה לזה.

אבל, בתירוצו השני, אם נירד לסוף הדבר, יש לומר (הגם שרק נוגע אם הי' ציווי ולא הסיבה, אבל) מ"מ אם זהו (העמדת י"ב שבטים) הסיבה, לא יהי' ציווי, שימלא הסיבה באו"א אף שיש ציווי. ודו"ק.

ובעיקר מ"ש בתשובתו הראשונה מרש"י ד"ה הפעם ילוה (ויצא כט, לד) שכ' "לפי שהאמהות נביאות היו ויודעות שי"ב שבטים יוצאים מיעקב וד' נשים ישא", הרי לא הי' סוד שד' נשים ישא (לשון עתיד) עוד לפני נישואיו, כוונתו אינו מובן כלל וכלל - האם רוצה לומר שמעולם לא הי' בדעת יעקב לישא רק אשה אחת (שלכן אין לת' כנ"ל)?

ומ"ש שהאמהות נביאות היו פשיטא דזה לא הי' כ"א לאחר שנעשו אמהות - דהיינו נשאו ליעקב, דאל"כ מהי ועיני לאה רכות וכו' (שם שם, יז ובפרש"י).

ומ"ש שד' נשים ישא היינו ל' עתיד ג"ז אינו מובן - משום דכבר נשא כולם - ובפשטות כוונתו לומר ד' נשים ולא יותר ע"ד מ"ש בסיום הפרשה בפסוק (לא, נ) אם תענה את בנותי ואם תקח נשים על בנתי.

ורש"י הזהיר למה רק לאחר שיש לה ג' בנים נטלה חלקה, אולי נטלה חלקה בשנים, ויהיו ו' נשים ליעקב אף שיש לפקפק דעדיין לא נשא בלהה וזלפה כמו שנשא לאה ורחל - דרק לאחר זמן מסרן ליעקב להבנות ממנה, ואם היו נשים רגילות לא היו מוסרים שפחותיהן ליעקב, כ"א ע"ד מי שנשא ד' נשים ופועל שמלאכתו בעיר (שבא' הי' פעמיים בשבת, א"כ בד' מגיע לכאו' פעם בשבועיים, וכמו"ש ברמב"ם הלכות אישות פי"ד ה"ד ואכ"מ) ורש"י רק מזהיר למה לא יהי' חלקה ו'. אבל גם י"ל שעיקר הנביאות הוא שיהיה י"ב בנים ומכיון שע"פ סברה יהי' ד' נשים, א"כ בג' נטלה חלקה.