ר"מ בישיבת "אור אלחנן" חב"ד, ל.א.
בלקו"ש חל"ו פ' יתרו מבאר החילוק בין דעת החינוך לדעת הרמב"ן דלדעת החינוך כיבוד אב שייך לכיבוד הא-ל שע"י כיבוד אב יבוא לכיבוד המקום וכו' משא"כ לדעת הרמב"ן כיבוד האב גופא בעיקרו הוא כבוד הבורא, עיי"ש.
ובהערה 8 כתב וזל"ק "ולהעיר שאב יכול למחול על כבודו (קידושין לב, א). ובשו"ת הרשב"א ח"א סי"ח דזה שהאב מחל על כבודו כבודו מחול הוא הטעם שאין מברכין על כיבוד או"א לפי שאפשר למיעקרא לעשה. וראה מנ"ח (מצוה לג) שחקר אי הוי ממצות שבין אדם למקום או בין אדם לחבירו" עכל"ק.
וצריך להבין מהי הכוונה במה שהביא משו"ת הרשב"א, ומה ההמשך בענין אי הוה מצוה שבין אדם לחבירו או בין אדם למקום הלא בין כך ובין כך יכול למיעקר העשה אם האב אומר לא בעינא.
ויש להמתיק הדברים דהנה בענין כבודו מחול מצינו מחלוקת הראשונים דהרשב"א הנ"ל כתב דכיבוד אב מקרי אפשר למיעקרא לעשה דמצינו דכבודו מחול והיינו שאין כאן מצות כיבוד כשמוחל על כבודו, ומביא ראי' מכתובות מ' ע"א שמצוה שאפשר למיעקרא אע"ג דהשתא לא מיעקרא כמאן דמיעקרא דמי דהגמ' מקשה שם יבא עשה דולו תהי' לאשה וידחה לאו דאינה ראוי' לבא בקהל כגון ממזרת ומתרצת הגמ' דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל ולכן חשיב כמו דמיעקר וא"א עדל"ת.
והקשה בקצוה"ח סי' צז סק"א דא"כ ל"ל קרא בב"מ דף לב שאין עשה דכיבוד אב דוחה לאו דטומאה והשבת אבידה תיפו"ל דהא אפשר למעקרא לדעת הרשב"א.
ומתרץ דבלי הפסוק סבירא לן שעשה דכיבוד אלים משום דהוקש כיבוד אב לכיבוד המקום [דמטעם זה גופא רצתה הגמ' בב"מ שם לומר שדוחה עשה ול"ת] ולכן לא חשיב כמאן דמיעקרא דמי. ונמצא לדעת הקצוה"ח בביאור דברי הרשב"א שמצות כיבוד מצ"ע חשיב כמאן דמיעקרא משום הא דכבודו מחול, ורק משום דאיתקש לכבוד המקום אמרינן דלא חשיב כמאן דמיעקרא.
אמנם באמת כקושית הקצוה"ח כבר הקשו בתו"י בכתובות שם ובתוס' הרא"ש בב"מ שם, והרא"ש בתי' השני כתב להדיא דאף אי אמר האב לא בעינא מ"מ מצוה איכא, עיי"ש. וי"ל בהסברת הדברים ע"פ שו"ת הרדב"ז המובא בפתחי תשובה והגהת רע"א ביו"ד סי' רמ דאף אם כבודו מחול זה רק להיפטר מעונש אבל מ"מ חיוב מצוה איכא. ולפי זה פשוט דאין לדמות ולו תהי' לאשה לכיבוד אב בכלל דכיבוד אב בכלל לא מקרי עשה דיכול למיעקר.
והשתא י"ל דהרשב"א ס"ל שמצות כיבוד אב בעצם היא בין אדם לחבירו , ורק משום ההיקש מאלם העשה דל"ה כמאן דמיעקר [וזה מ"ש בההערה בהמשך דברי הרשב"א דברי המנ"ח ועיי"ש מה שמסיק מפיהמ"ש ריש פאה שהיא בין אדם לחבירו, וההערה מוסבת על דברי החינוך שכיבוד האב שייך רק לכיבוד המקום].
אמנם הרא"ש ס"ל דכיבוד הוא מצוה בין אדם למקום [כדעת הרמב"ן] ולכן אף שכבודו מחול מ"מ זה רק להפטר מעונש וא"כ כיבוד אב מלכתחילה לא מקרי מצי למיעקר.
Download PDF