באחת משיחות תשל"ו (נעתקה בכפר חב"ד גליון לחג השבועות) סיפר כ"ק אדמו"ר את הסיפור אודות הנודע ביהודה שכשרצו לקבלו לרב בחנו אותו בשאלה שלא היתה נוגעת לדינא, וכשלא השיב כדבעי, הסביר את עצמו אח"כ שבאמת כח הרב להגיע לדין אמת הוא משום שהקב"ה נותן לו כח שלא יכשיל את הרבים, אך זהו רק בדבר הנוגע למעשה, משא"כ בדבר שאינו נוגע למעשה לית לי' סייעתא דשמיא. עכת"ד.

והנה לכאורה לפי יסוד זה צ"ב מהו כל ענין הדינים במס' הוריות בבית דין שטעו וכיו"ב, כיצד יכולים בית דין וסנהדרין וכו' לטעות בהוראה לרבים למעשה, והרי לפי היסוד הנ"ל בדבר שנוגע לדינא יש סייעתא דשמיא שלא לטעות.

ובפשטות הי' אפ"ל, שבאמת דינים אלו דבית דין שטעו מעולם לא היו בפועל, וע"ד בן סורר לא הי' ולא נברא וכיו"ב. אך לכאורה הוא חידוש גדול לומר כן.

ועוד אפשר לומר, דלא כל בית דין יש לו הזכות שהקב"ה מסייע לו שלא יכשל בדבר הלכה, אלא רק אם הוא ראוי לכך. וזהו מה שאמר הנו"ב, דבאמת הוא ראוי להיות פוסק ומורה הוראה, משום שיש בו תכונה זו שתגרום שיהי' כלי לסייעתא דשמיא, אלא שבאותו ענין ששאלוהו לא הי' לו סייעתא דשמיא משום שאינו נוגע לפועל.

ואפשר שההנחה מהשיחה הנ"ל אינה בדיוק, ויש לעיין מהו מקור אותו סיפור שסיפר כ"ק אדמו"ר, ומשם אולי יתברר אם כל הפרטים כמו שנדפסו בהנחה נכונים המה.

בהתוועדויות תשמ"ב (ג, ע' 1633) מבואר דכשחל יום ב' דחה"ש בשבת אין אומרים בו פרקי אבות, וכן נוהגין.

ולכאורה צ"ע בטעמא דמילתא הרי לשון אדה"ז בסידורו הוא "ויש נוהגין כך כל שבתות הקיץ", וא"כ למה יגרע שבת זו כיון שחל בו גם יו"ט דחה"ש?

[וכשחל אחש"פ בשבת וכו' מבואר בסה"ש תשמ"ט (ע' 485 בהע' 66 ובשוה"ג) דבני א"י אומרים פ"א משא"כ בני חו"ל, הנה בזה פשוט דאינו שייך לבני חו"ל, כי עיקר התקנה היתה "בין פסח לעצרת" וזה עדיין לא התחיל בחו"ל ורק בא"י, אך בשבת שחל בו חה"ש למה לא יאמרו בחו"ל. (עי' מה דשקו"ט בזה בהמצויין באוצר מנהגי חב"ד , וגם נרויח בזה שיהיו בני א"י וחו"ל שוין שמש"כ שם.)]

ואכן במהרי"ל איתא תרי מנהגים בזה, דהוא עצמו הנהיג שלא לומר פרקים, אך יש מקומות שאומר ג"כ בשבת שחל בו שבועות (עיי"ש "דיני הימים שבין פסח לעצרת" בתחילתו).

ועכ"פ יתאים עם המבואר בסה"ש תנש"א (פ' נשא ע' 583) "נוסף על לימוד מסכת אבות בשבתות שבין פסח לעצרת, הכנה לזמן מ"ת, מתחילים עוה"פ לימוד מסכת אבות בשבת שלאחרי זמן מ"ת, תוצאה מזמן מ"ת". ומבואר בזה דלימוד מס' אבות דאחר חה"ש הוא תוצאה מזמן מ"ת, וא"כ פשוט דבשבת, שעדיין לא נגמר זמן מ"ת, אין מה ללמוד מס' אבות.