גיטין לד,א בתוד"ה יתומין שבאו לחלוק: "אומר ר"ת דוקא שניהם רוצים, אבל אחד רוצה ואחד אינו רוצה לא. והיכא שלא באו שניהם אלא אחד, אומר ר"י דחולקין, דהא בריש פרק ב' דקידושין (דף מב.), מייתי לה אחלוקת הארץ, שהיו שם כמה יונקי שדים. ומיהו אין ראי' גמורה משם . . דחלוקת הארץ היתה ע"י עפ"י הדיבור ואורים ותומים".

ולכאורה צ"ב הא דהביא הר"י ראי' מחלוקת הארץ, ומסיים: "ומיהו אינו ראי' גמורה", דמשמעות הענין, דיש ראי', אבל אינו ראי' גמורה, וצ"ב מהו.

והנה, בגוף הענין דילפינן הדין ב"יתומים שבאו לחלוק ב"ד מעמידין להם אפוטרופוס" מהא, דחלוקת הארץ היתה ע"י ש"נשיא אחד נשיא אחד", גם צ"ב, דלכאורה, איך באמת ילפינן מחלוקת הארץ, שהיתה ע"פ הדיבור ואורים ותומים.

ולכאורה הסבר הדברים הוא, דאף דפשוט, דחלוקת הארץ, כיון שהיתה ע"פ הדיבור, שונה מיתומים שבאו לחלוק, אבל מ"מ הילפותא הוא, דיש מושג שאפוטרופסין או ב"ד יעשו חלוקה בשביל שותפין (כשא"א להם לחלק בעצמם, כיון שהם קטנים), והיינו, שלולא הפסוק דנשיא אחד גו', היינו אומרים, דכשכמה יתומין שותפין בדבר, א"א לב"ד להתערב ולעשות חלוקה בשבילם, אפילו אם ביקשו, ואין לעשייתם שום תוקף של חלוקה, וזה מגלה לנו הפסוק, דהתורה אמרה שהנשיאים יעשו החלוקה - ואף שהחלוקה היתה ע"פ הדיבור - שיש כזה מושג, שב"ד או אפוטרופוס עושה חלוקה בשביל יתומים. כמו שהנשיאים עשו חלוקה בחלוקת הארץ.

בסגנון אחר: נשיא אחד גו' מגלה שיש מושג של מעשה חלוקה ע"י ב"ד ואפוטרופוס, ואין צריך לימוד שמותר לב"ד להעמיד אפוטרופוס. הלימוד הוא רק, שיש מושג של אפוטרופוס.

והנה, ר"ת והר"י נחלקו בג' דברים בסוגייתינו: א) מתי עושין החלוקה: לר"ת, הוא דוקא כששניהם באו לחלוק (כדמשמע מתוס' קידושין), אבל לר"י, אפילו אם א' בא, כל שלא מיחה השני, מעמידין האפוטרופסין. ב) איך עושין החלוקה: לר"ת, החלוקה נעשה ע"י ב"ד, ולר"י, ע"י האפוטרופסין. ג) על מה עושין החלוקה: לר"ת, דוקא בדבר שלא שיין בו גוד או איגוד, ולר"י, אפילו בדבר ששייך בו גוד או איגוד.

ובפשטות, נקודת המח' הוא: מהו גדרו של אפוטרופוס, האם הוא בא כח של היתומין, או רק שומר נכסי היתומין.

לר"י, הוא בא כח של היתומין, ומשו"ה עושה החלוקה בלי ב"ד, ואפילו בדבר ששייך בו גוד או איגוד, כמו היתומין עצמן. משא"כ לר"ת, אין האפוטרופוס בא כח של היתומין, וממילא צריך החילוק ליעשות ע"י ב"ד וע"י גורל, ודוקא בדבר שאין שייך בו גוד או איגוד.

וזהו אולי גם ההסבר מה שלר"י עושין החלוקה אפילו ע"י בקשת אחד מהיתומין (כל שלא מיחה השני), משא"כ לר"ת: להר"י, גדר מינוי אפוטרופוס, הוא לכל יתום בפ"ע, ומשו"ה, כל שבא יתום וביקש לחלוק, יש מקום למנות לו אפוטרופו,ס ושהאפוטרופוס בתור בא כח ישיג לו חלקו (וממילא, צריך גם למנות אפוטרופוס, לזה שלא ביקש להציל נכסיו).

אבל לר"ת, דאין החלוקה נעשה ע"י האפוטרופוס, א"כ צריך שב"ד יחלקו לכולם, ומשו"ה י"ל, דדוקא אם באו כולם לחלוק, אזי ב"ד חולק בשבילם, אבל כל שלא באו כולם, אין חולקין.

ועפי"ז, אולי יש להסביר הא דהביא הר"י ראי' דחולקין אפילו כשאחד אינו בפנינו, מחלוקת הארץ דהיו כמה יונקי שדים כו'.

דהנה צ"ב, מהו בכלל הספק להר"י, האם לעשות חלוקה כשאחד איננו. דבשלמא לר"ת, דהב"ד עושה חלוקה, א"כ פשוט, שיש מקום לומר, שכל שלא באו כולם, אין ב"ד עושין חלוקה. אבל להר"י, דממנים אפוטרופוס להיות בא כח של יתומים, מהו ההסבר שלא למנות בא כח על יתום זה, בגלל שלא בא היתום השני, הרי הוא בא, ורוצה שימנו לו אופוטרופוס.

ואולי י"ל, דיסוד הספק להר"י, הוא לא האם מותר או מתאים למנות אפוטרופוס, אלא, האם שייך שאפוטרופוס יהי' בא כח של מי שאינו בפנינו, ואינו יודע שהאפוטרופוס הוא בא כח שלו.

וע"ז מביא הר"י ראי', דבחלוקת הארץ היו כמה יונקי שדים, ואעפ"כ הי' שם מושג של אפוטרופוס. וא"כ רואים, שיש מושג של אפוטרופוס אפילו בכה"ג.

ומ"מ, מסיים הר"י שאין משם ראי' גמורה, כיון דהיה ע"פ הדיבור, אולי י"ל, דדוקא בכה"ג, שייך אפוטרופוס למי שאינו בפניו

בקיצור: אין הלימוד להר"י מחלוקת הארץ, שרשאי ב"ד למנות אפוטרופוס כשאחד אינו בפנינו, אלא, שיש מושג של אפוטרופוס, ע"ד הלימוד בכלל מחלוקת הארץ על הדין שב"ד מעמידין להם אפוטרופוס.

ועפ"ז יובן דבר המתמיה, דלכאורה, איך רצה הר"י להביא ראי' מחלוקת הארץ דהי' שם כמה יונקי שדים שמעמידין אפוטרופוס אפילו בשאין כל היתומין לפנינו, הרי אם אחד מוחה, מודה הר"י דאין מעמידין אפוטרופוס, ובחלוקת הארץ, אף אם אחד מוחה, הי' הנשיא חולק בשבילו. וא"כ, ע"כ חלוקים הם, דהתם היתה עפ"י הדיבור. וא"כ, מהו ההו"א לדמותם.

וע"פ הנ"ל, הא דאין מעמידין אפוטרופוס כשאחד מוחה, הוא משום שאז אינו כדאי ואינו מתאים למנותם. וזה בודאי א"א ללמוד מחלוקת הארץ דהיתה עפ"י הדיבור. אבל השאלה, כשאחד אינו לפנינו: האם ממנים אפוטרופוס, הוא לא, האם כדאי למנות אפוטרופוס, אלא האם שייכי מושג של אפוטרופוס, כשזה שמינו לו האפוטרופוס אינו לפנינו, וזה, בפשטות אפשר ללמוד מחלוקת הארץ, אף שאינו ראי' גמורה.

והנה בתוד"ה יתומין (קידושין מב,א): "אומר ר"ת דוקא שבאו, ומחלוקת הארץ אין להביא ראי' שהיו שם כמה יונקי שדים, דשאני התם שהי' על פי הדיבור" ובמהרש"א שם, מביא לשון התוס' בגיטין "לאו לגמרי מדמי לה".

ועכ"פ רואים, שיש הבדל גדול בין לשון ר"ת (בקידושין), והר"י (בגיטין): לשון הר"ת הוא, שאין להביא ראיה. והר"י מביא ראיה, ורק שאינו ראיה גמורה.

ועפ"י הנ"ל, מובן החילוק: לר"ת, שהחלוקה נעשה ע"י ב"ד, א"כ, פשוט שיש מקום שלא יחלקו אא"כ כולם באו, והשאלה היא, האם כדאי שב"ד יתערבו כשלא באו כולם. וע"ז אומר ר"ת: "שאין להביא ראי' מחלוקת הארץ, ששם הי' ע"פ אורים ותומים".

אבל להר"י, דהספק באחד אינו לפנינו, אינו האם כדאי לעשות החלוקה, אלא אם שייך מושג של אפוטרופוס, משו"ה מביא ראי' מחלוקת הארץ (אף שאינו ראי' גמורה).